ועדת העבודה והרווחה דנה במחסור החמור בפנימיות פוסט אשפוזיות לבני נוער, ובפער הכמעט מוחלט במענים המותאמים לציבור הדתי לאומי. במהלך הדיון תיארו אנשי טיפול והורים מציאות של המתנה ממושכת, אשפוזים חוזרים ודילמות בלתי אפשריות למשפחות.
יו"ר הוועדה ח"כ, מיכל וולדיגר, הדגישה כי עבור נערים לאחר אשפוז פסיכיאטרי, מסגרת המשך היא צורך טיפולי בסיסי ולא עניין מגזרי. לדבריה, מחסור כללי במסגרות קיים ממילא, אך בני ובנות הציונות הדתית נותרים כמעט ללא מענה מותאם לזהותם התרבותית והאמונית, שהיא לדבריה עוגן מרכזי בתהליך השיקום.
עו"ס אורית סנדלר, מהמועצה האזורית בנימין, סיפרה על נערה בת 13 המגיעה שוב ושוב למיון פסיכיאטרי ללא פתרון קבוע: “אנחנו עומדים מול ההורים בדמעות ואומרים אין לי לאן לשלוח אתכם”. גם כאשר נמצאה מסגרת פוטנציאלית, לדבריה, ניסיון קודם לא צלח ורשימות ההמתנה ארוכות.
יו"ר קואליציית הארגונים הדתיים לבריאות הנפש, הרב יובל שרלו, אמר כי ללא מסגרת המשך לאחר אשפוז, הסיכוי לאשפוז חוזר גבוה. עוד אמר כי המסגרות הקיימות אינן מתאימות לא לציבור הדתי לאומי ולא לחרדי. מנכ"לית הקואליציה, ורד מזומן אביעד, ציינה כי כיום קיימות עשרות פנימיות לציבור הכללי אך אף לא אחת ייעודית לנוער הדתי, מצב שמוביל בני נוער לחזרה לאשפוז. היא תיארה נער שנשלח למסגרת בדרום ונאלץ לבחור בין חילול שבת לבין בדידות מוחלטת.
לצד זאת הודגש כי המחסור במסגרות הוא בעיה כללית. ד"ר שולמית בלנק, מנכ"לית עמותת בני ארזים, המפעילה פנימיות פוסט אשפוזיות, אמרה כי הביקוש עצום וכי ילדים “מתחננים להיכנס” אך אין די מקומות. אם לילד השוהה בפנימייה סיפרה כי לאחר תקופת המתנה ארוכה התקבל בנה למסגרת ששינתה את חייו, וכיום הוא עובד, לומד ומנגן.
משרד הבריאות ציין כי המחלקות הפסיכיאטריות אמורות ללוות את בני הנוער בחודשיים הראשונים לאחר השחרור, אך יו"ר הוועדה תהתה מה קורה בפועל כאשר ההמתנה לפנימייה נמשכת שנה ויותר והקשר עם המשפחה רופף.
נציגת משרד הרווחה אפרת אדרי שרעבי אמרה כי קיימות כיום 38 פנימיות המטפלות בבני נוער עם אבחונים פסיכיאטריים בהיקף של כ1,400 מקומות, מתוכם מאוישים כ־1,200. לדבריה, מרבית המקומות הפנויים נמצאים במסגרות המותאמות לציבור החרדי והערבי ולכן נוצר מחסור עבור הציבור הדתי לאומי. עוד ציינה כי המשרד נמצא בשלבי גיבוש מודל להרחבת המענים וכי מתוכננת הקמת פנימייה לבנים ופנימייה לבנות, אך השנה ללא תקציב מעכבת את המהלך.
וולדיגר סיכמה כי עבור המשפחות אין משמעות לחלוקת האחריות בין המשרדים: “אותו מעניין הילד שמת לו מול העיניים. אם חלון ההזדמנות לשיקום יתפספס את הנפש כבר אי אפשר יהיה לתקן”.
הוועדה ביקשה ממשרד הבריאות נתונים על היקף בני הנוער המשוחררים לבתיהם או לפנימיות ועל משך ההמתנה, וממשרד הרווחה עדכונים שוטפים על התקדמות הרחבת המענים.
