בלי משפחה תומכת, עם רצון להשתייך: המיזם שמנסה לשנות מסלול חיים

הם יוצאים לחיים הבוגרים בדיוק כמו כולם - רק אין להם "למי להתקשר". צעירים שגדלו בפנימיות ובמשפחות אומנה מגיעים לגיל 18 ללא עורף משפחתי, ללא רשת קשרים יציבה וללא כתובת קבועה ברגעי משבר. הבדידות שלהם לא תמיד נראית לעין, אך היא נוכחת בהחלטות הקטנות: במעבר בין עבודות, בקושי להתמיד במסגרת, בשאלות של זוגיות ושייכות - ובעיקר בתחושה שהם צריכים להסתדר לבד.

על המציאות הזו מבקשת לענות התוכנית החדשה "קשרים לחיים", שפיתחה עמותת ילדים בסיכוי. התוכנית מציבה שאלה שרובנו כלל לא נדרשים לשאול: איך בונים קשרים יציבים כשמעולם לא הייתה לכך תשתית?

לדברי הדס יעקובסון, מנהלת התוכנית, מדובר בשינוי תפיסתי עמוק: "צעירים שלא חוו קשרים יציבים לא תמיד מאמינים שקשר הוא משהו שאפשר ללמוד. בתוכנית אנחנו מתייחסים לקשרים כאל מיומנות חיים - משהו שאפשר להתבונן בו, להבין אותו ולפתח לאורך זמן".

"הבנתי שאני רגילה להסתדר לבד"

מאיה (24) הוצאה מביתה בגיל 9 על רקע אלימות. שנים של אומנה ופנימייה הותירו אותה עם תחושת דחייה מתמשכת. רק בדירת הבוגרים של העמותה פגשה לראשונה שיגרה וקשר יומיומי יציב. במסגרת התוכנית זיהתה דפוס עמוק של הסתדרות לבד והימנעות מהישענות על אחרים. העבודה המשותפת אפשרה לה למפות קשרים מחזקים לעומת קשרים שמחלישים - ולבחור מחדש היכן להשקיע.

יובל (22), שעברה בין מסגרות מאז גיל 8, הגיעה לחיים הבוגרים ללא רצף של דמויות משמעותיות. הקשרים המשפחתיים שנותרו היו לא יציבים, והיא התקשתה להתמיד בעבודה ובמערכות יחסים. דרך התהליך החלה לזהות דפוס של התרחקות מקשרים - ולראשונה הצליחה לבסס קשר זוגי יציב.

שלומי (24), שהתייתם משני הוריו, תיאר בדידות עמוקה לצד רצון עז להיות בקשר - מבלי לדעת כיצד. במסגרת התוכנית למד לזהות דמויות משמעותיות וליצור קשרים בהדרגה. עם תחילת לימודיו האקדמיים כבר פנה מיוזמתו לאנשים ושמר על הקשר לאורך זמן.

בדידות היא לא רק רגש

התוכנית פותחה ביוזמת פנינה פקר, חברת הוועד המנהל של העמותה, ומבוססת על מודל מחקרי הרואה בבדידות תופעה מערכתית - בעלת השלכות על תפקוד, בריאות נפשית ויכולת השתלבות בחיים הבוגרים.

מחקר הערכה ראשוני, בהובלת תהילה רפאלי, מצביע על:

• התחזקות תחושת השייכות

• הרחבת רשתות התמיכה

• שיפור ביכולת להתמיד בקשרים לאורך זמן

אך מעבר לנתונים, מדובר בשינוי מציאות: עבור צעירים שגדלו ללא משפחה תומכת, קשר יציב אינו מובן מאליו - אלא משאב חיים.

להפוך שייכות לאפשרית

"קשרים לחיים" אינה מציעה סיסמה רגשית, אלא תהליך מעשי המלמד כיצד לזהות קשרים, לבחור בהם ולהחזיק אותם בתוך שגרת החיים. עבור המשתתפים, זו אינה רק תוכנית - אלא האפשרות הראשונה להרגיש שיש על מי להישען.