כ-5,100 ילדים שוהים כיום במסגרות אומנה בישראל, אך מאחורי המספרים מסתתר מאבק יומיומי של משפחות שנאלצות להילחם במדינה כדי להעניק לילדים טיפול בסיסי.
בזמן שמשרד הרווחה מתגאה בשיקום ילדים בתוך הקהילה, דיון סוער בוועדת העבודה והרווחה חשף השבוע מציאות עגומה של הזנחה ממסדית וחסמים בלתי אפשריים.
הנתונים המדאיגים שעלו בדיון חושפים כי למרות שהורי האומנה הם אלו שמגדלים את הילד בפועל, המערכת משאירה את הסמכויות בידי ההורים הביולוגיים, מה שיוצר שיתוק מוחלט באישור טיפולים רפואיים דחופים או אפילו ברישום פשוט למערכות החינוך.
האבסורד זועק במיוחד בכל הנוגע ליציבות הילדים; משפחות שבוחרות לעשות את הצעד המוסרי ביותר ולאמץ את ילד האומנה, מגלות שהמדינה "קונסת" אותן ומקצצת דרמטית במענים הכלכליים, מה שהופך את האימוץ למותרות לעשירים בלבד.
במקביל, הדיון הציף את הפקרתם של הצעירים חסרי העורף המשפחתי: ברגע שילד אומנה חוגג 18, המדינה פשוט מושכת את ידה מהאירוע ומותירה אותו ללא עוגן כלכלי או נפשי.
ח"כ קארין אלהרר הזהירה כי ללא חקיקה שתבטיח את זכויות הצעירים הללו, המעגל רק יתרחב, במיוחד על רקע נזקי המלחמה שהוסיפו עוד עשרות צעירים לרשימת חסרי העורף.
יו"ר הוועדה, ח"כ מיכל וולדיגר, דרשה ממשרד הרווחה תשובות מיידיות לגבי אלפי הילדים ש"תקועים" במערכת האומנה מעל חמש שנים ללא פתרון קבע. הדיון הסתיים בקריאה דחופה להסרת החסמים הדיגיטליים והמשפטיים, אך עבור אלפי משפחות וילדים, השאלה נותרה פתוחה: האם המדינה רואה בהם שליחות לאומית, או נטל בירוקרטי שצריך לנהל בתקציב מינימלי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו