תרבות של הפקרות: האסון הבא מעבר לפינה

התינוק בן ארבעת החודשים שפונה אתמול במצב אנוש ממעון היום ברוממה לא ידע דבר על תקציבים, על פוליטיקה או על בג"ץ. הוא אפילו לא ידע לצעוק "למה?". הוא הגיע אתמול בפעם הראשונה למעון, ולא זכה לחזור הביתה לאמא.

במקום לקבל הגנה, הפעוט הזה מצא עצמו בלב זירת אסון. הוא לא נרצח בפיגוע ולא נפל במלחמה, אלא נחנק למוות בתוך "אקס טריטוריה" שבה החוק הוא המלצה, הבטיחות היא מטרד, ו"רישיון" היא מילה גסה של חילונים שרק רוצים להרע לנו.

53 תינוקות אושפזו. נסו לדמיין את זה. חמישים ושלושה פעוטות ששוכבים בחדר אחד ופתאום, בבת אחת, כולם מתחילים להיחנק, נאבקים על אוויר. זה לא שדה קרב, זה מעון יום בלב שכונה חרדית בירושלים. שניים מהם כבר לא ינשמו לעולם. 51 האחרים פונו לבתי החולים כשהריאות הקטנות שלהם מלאות ברעל של הזנחה. המספר 53 הוא לא סטטיסטיקה, אלא כתב האישום המהדהד ביותר נגד כל מי שנתן להזנחה הזו להתקיים.

במגזר החרדי התרגלו להסתמך על הנס. הדם הזה הוא לא גזירת גורל. הוא חוליה בשרשרת דמים של מגזר שבועט בכל סדר מינהלי. במירון הכתובת היתה על הקיר באותיות של דם עד ש־45 אנשים נמחצו למוות. בהלוויית הרב ואזנר ("אסון מדרגות המוות") הזלזול בחוקי הבטיחות הבסיסיים ביותר גבה מחיר דמים עקב דוחק ועיגול פינות. ובמותו הטראגי של יוסף אייזנטל ז"ל ראינו איך המדינה נסוגה וההפקרות חוגגת.

כשהמשטרה מקבלת הוראה לא להיכנס לרחובות מסוימים, וכשהנהגת המגזר נשארת בבית ושולחת נערים לקרב - התוצאה היא תמיד אחת: הילד החלש, הפרט השקוף, הוא זה שמשלם את המחיר. הפרט החרדי הוא הראשון להידרס, תרתי משמע. זו אותה תרבות שרואה בחוק מטרד, ובבטיחות המלצה בלבד.

אתמול ברוממה הנס לא קרה. שני תינוקות בני ארבעה חודשים, רכים וחסרי ישע, שילמו בחייהם על תרבות של הפקרות.

"אקס טריטוריה" בלב המדינה

מדהים לראות כמה מהר פועלת מכונת התירוצים. עוד לפני שהאמבולנס האחרון עזב את רוממה כבר היו מי שהאשימו את היועמ"שית. "דחקו אותנו לקיר, ביטלו סבסוד, אז פתחנו מעונות פיראטיים", אמרו.

זוהי רשעות מזוקקת. האם חוסר בסבסוד מצדיק הפקרת חיי אדם? האם הרצון לחסוך בירוקרטיה מתיר להכניס פעוטות למבנה ללא פיקוח, ללא רישיון, ללא מינימום של תנאי בטיחות? האם בגלל מחלוקת תקציבית מותר לעבור על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"?

האשמה לא נחה רק לפתחם של העסקנים החרדים - היא מרוחה על ידיה של המדינה כולה. ממשלת ישראל מאפשרת ביודעין הקמת "אקס טריטוריה" בלב המדינה. חצר אחורית ללא אכיפה ופיקוח, בשם "התחשבות" מזויפת ושמירה על קואליציה.

רק בשבוע שעבר נחשף בבג"ץ איך מיליארד שקלים זרמו במרמה לוועדת הכספים עבור מערכת חינוך שפועלת בכללים משלה, ללא דריסת רגל ועין בוחנת של המדינה. הכסף זורם לחצרות האחוריות, אך הפיקוח נשאר בחוץ. המדינה מעדיפה שהמגזר החרדי "יסתדר בתוך עצמו", העיקר שיהיה שקט תעשייתי. השקט הזה קבור כיום בבתי העלמין. האזרח הקטן, התינוק, הפעוט, הנער בהלוויה, הם שמשלמים את המחיר.

הגיע הזמן להפסיק להאשים את "השנאה לחרדים" או את הנהג הערבי התורן, אלא להביט במראה ולשאול: איך הפך החינוך הטהור לחממה של נערים שתוקפים נהגי אוטובוסים? איך הפכה התורה לכְסוּת להפקרות בטיחותית פושעת?

עד שהמגזר החרדי לא יפסיק לבעוט בכל סדר מינהלי, ועד שהמדינה לא תפסיק למכור את חיי האזרחים שלה בעבור אתנן פוליטי - הלוויות ימשיכו לצאת, והנפגעים יהיו תמיד אלו שלא יכולים להגן על עצמם.

אתמול היו אלה שני תינוקות ברוממה, אך האסון הבא כבר רשום על הקיר. הם ימשיכו להסתמך על הנס עד שהוא, כפי שראינו אתמול, פשוט מפסיק לקרות.