מזה עשרות שנים, מדינת ישראל מפקידה בידי מפעילים פרטיים את האחריות היקרה ביותר - הטיפול, הבריאות והביטחון של כ-8,000 אזרחים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ואוטיזם.
מנתונים שהגיעו לידי "היום" נחשפת לראשונה המציאות הכלכלית הבלתי אפשרית שהרשויות מעמידות בפני אותם מוסדות - תעריפים שלא עודכנו שנים ואינם הולמים לעליית יוקר המחיה בישראל, ומציבים מראה קשה של תפיסת "מדינת הרווחה".
אחד הנתונים המקוממים ביותר שנחשפים נוגע לתקציב המזון. כחלק מהמכרז של משרד הרווחה, המפעילים נדרשים לספק חמש ארוחות ביום בתקציב שנע בממוצע סביב 27 שקלים בלבד לדייר ליום. בחלק מהמסגרות הסכום צונח ל-23.5 שקלים ליום.
תעריף זה לא עודכן בשנים האחרונות למרות העלייה במחירי המזון וחומרי הגלם, כך שבפועל מדובר בתקציב שאינו מאפשר תזונה הולמת, והמפעילים נאלצים "לספוג" את הפערים על חשבון סעיפים אחרים. רק לאחרונה התפרסם כי אחוז ההתייקרות של סל המזון עלה מאז 2022 ב-15% בממוצע.
בשנים האחרונות, כחלק ממדיניות "יציאה לקהילה", משרד הרווחה דוחף יציאה של הדיירים ממוסדות סגורים, לדירות בקהילה, זאת במטרה לסייע להם בהשתלבות בחברה. עם זאת, התקצוב לשכירות עומד על כ-950 שקלים בלבד לדייר לחודש.
בחישוב פשוט, דירה לששה דיירים מתוקצבת בפחות מ-6,000 שקלים. מכיוון שאין תעריף דיפרנציאלי לפי אזור המגורים, התוצאה היא דחיקה שיטתית של אוכלוסיות חלשות ממרכז הארץ לפריפריה - שכן לא ניתן למצוא דירות במחירים כאלה בערים הגדולות ובאזורים מרכזיים.
צעד זה מרחיק את האוכלוסייה החלשה לשולי החברה עוד יותר, ולעיתים מרחיק אותם מבני משפחותיהם שהיו רוצים שיגורו בקרבת מקום. אל תוך הנתון הזה יש לציין שבאופן טבעי משרד הרווחה דורש דירות עם מיגון תקני כמו ממ"ד, מה שמייקר את העלויות ומקשה עוד יותר למצוא דירות ראויות העומדות בתקנים.
האבסורד מגיע לשיא בתחום הבריאות. מאז שנת 2019 לא עודכנו תעריפי התרופות הניתנות לדיירים, שרובם מתמודדים עם מצבים רפואיים מורכבים. הסיבה הרשמית? משרד הרווחה טוען כי לא נמצא רוקח שיבדוק את החשבוניות ויבצע עדכון מחירים.
בינתיים, דיירים מזדקנים או כאלה עם צרכים פסיכיאטריים מורכבים זקוקים ליותר מענים רפואיים, אך המוסדות מקבלים החזרים לפי תעריפים מיושנים וסופגים את הפערים של עשרות אחוזים.
סוגיה כאובה נוספת זה כוח האדם שעובד באותן מסגרות שסובל גם הוא משחיקה מקצועית. באותן מוסדות עובדים כ-6,000 עובדים המתמודדים יום יום עם האוכלוסייה החלשה במדינה. אלה חייבים להיות עובדים עם הכשרה מתאימה ועם סל מקצוע רחב. אך לצד זאת, משרד הרווחה מתקצב רק 19 שקלים להדרכה לכל עובד לכל דייר.
על פי פירוט התעריפים הממוצעים, התקציב החודשי למזון עומד על כ־800 שקלים (כ־27 שקלים ליום), לדיור כ־950 שקלים בחודש (כ־31 שקלים ליום), להכשרה מקצועית לעובדים כ־19 שקלים בחודש בלבד (כ־60 אגורות ליום), לביגוד כ־94 שקלים בחודש (כ־3 שקלים ליום) ולכביסה כ־287 שקלים בחודש (כ־9.5 שקלים ליום).
איכות הטיפול תלויה בצוות, אך המשרד מתקצב הדרכות והכשרות בסכום זעום שלא מאפשר לתת למטפלים את הכלים המקצועיים להעניק את השירות הטוב והמתאים ביותר. זה גורם לשחיקת העובדים ופוגע ישירות באוכלוסיית הדיירים, מכיוון שעובד פחות מקצועי, שאינו עובר השלמויות או זוכה לתמיכה ראויה - יהיה עובד פחות איכותי והסיכוי שיישאר לאורך זמן קטן משמעותית.
בנוסף, המשרד מואשם בעבירה על החוק: הוא אינו מעביר תקציבים לתשלום צווי הרחבה ושכר מינימום כנדרש. לאורך השנים חלק מסעיפי השכר של העובדים עלה כתוצאה מהסכמים קיבוציים או צווי הרחבה (עובדים סוציאליים לדוגמה), אך התשלומים למוסדות לא עברו את אותו עדכון.
המפעילים, שבניגוד לעמותות אינם יכולים לגייס תרומות ונסמכים רק על תקציב משרד הרווחה, נאלצים כמובן לשלם את המשכורות החוקיות מתוך תקציבים המיועדים לצרכים אחרים של הדיירים. כל הפניות של ראשי המוסדות להנהלת משרד הרווחה לא זוכות למענה אמיתי, וגם במשרד מודעים לעובדה שהם עוברים על החוק אך לא מוצאים פתרון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו