שנת 2026 צפויה להיפתח בגל התייקרויות נוסף: מחירי המים יעלו ב-2.35%, החשמל ב-1.5% והארנונה ב-3% עד 5%. במקביל, שנה שנייה ברציפות, יוקפאו מדרגות מס ההכנסה ונקודות הזיכוי, מה שצפוי לגרוע 2% עד 2.5% נוספים מהשכר נטו של כל עובד.
גם קצבאות הילדים וההפקדות לחיסכון לכל ילד ימשיכו להיות מוקפאות. לאחר שנה של צמצומים ולחץ כלכלי מתמשך, משפחות רבות שואלות את עצמן מה עוד אפשר לקצץ כשכבר ויתרו על החימום, על הבשר ועל הפירות.
צופיה שניידר מאשדוד, אם חד-הורית לנערה בת 15, לא ממתינה לשנה החדשה בציפייה. שניידר, שבעבר עבדה כמדריכה חברתית מוערכת בדרום, הפכה לנכה ומתקיימת מקצבה שלא מספיקה. "יש לי 21 תרופות כרוניות, אני לוקחת רק 6 מתוכן כי אין לי כסף", היא מספרת.
"כשאת עושה חישוב - אוכל לילדה, נסיעות שלה לבית ספר, או תרופות, אז התחלתי להוריד. עדיף אוכל לילדה". את עצמה היא מתארת במילים קשות: "המדינה הכריזה עליי רעבה כרונית. אני חיה עם ארוחה אחת ביום, ולפעמים אוכלת את השאריות של הילדה. אתמול הלכתי לישון רעבה, זה כבר מתוכנן מראש".
"פעם הייתה קנייה שבועית, כבר אין את זה", היא ממשיכה. "אני הולכת לסופר פעמיים בחודש. מקבלת 350 שקל ביטחון תזונתי, תחלקי את זה לשתיים - זה התקציב לחודש. מה קונים בתקציב כזה? רק מה שקשור לילדה, שהיא לא תישאר רעבה".
שניידר היא אחת הפעילות ב"רשת הפעילים לחיים בכבוד", שמפעילים הפורום למאבק בעוני ומרכזים לצדק חברתי. פעילה נוספת ברשת היא ליזה קומע מיפו, אם לשבעה ילדים שבעלה מתמודד עם מחלת נפש, שגם היא לא יודעת איך תעבור את השנה הקרובה. "כבר 8 חודשים לא שילמתי חשמל או מים. אין לי ברירה אחרת, אני אמשיך באותה דרך. אם אני אצטרך לשלם חשמל, אני צריכה להוריד מהאוכל", היא מסבירה.
קומע מתארת שגרה של חיסכון קיצוני בכל פרט. "הילדה נכנסת להתרחץ, חורף, גשם, מדליקים את הדוד - שמים שמפו, שוטפים מהר גוף ויוצאים. אולי דקה וחצי, לא יותר".
"יותר מחודשיים שלא קניתי פירות, אין פירות בבית", אומרת קומע. "ירקות? תפוח אדמה, גזר - לא משהו מהירקות היקרים. עגבנייה אני קונה שתיים-שלוש. אני לא עושה סלט כל יום ועל בשר בטח שאין מה לדבר". במקום חטיפים או מעדנים, קומע מגישה לילדיה תחליף: "אני קונה אשל, מפזרת על זה לחם וסוכר ונותנות להם".
בימים האחרונים, כשהקור התגבר, שתיים מבנותיה הקטנות לא הגיעו לגן. "אין לי איך להלביש אותן חם מספיק בשביל שילכו לגן", היא מסבירה. בתה הבכורה, בת 16.5, יצאה לעבוד בחנות בגדים בתל אביב בלי מעיל, כי אין לה. גם על החימום היא חוסכת.
"למה אני צריכה לחשוב פעמיים אם להדליק את התנור?", היא שואלת. "הבת שלי הדליקה בבוקר את התנור, התחמם הבית, התחלתי לצרוח עליה - כבי, כבי, כבי". כששואלים אותה איך היא מתכננת לעבור את השנה הבאה, היא עונה: "את מכירה את זה שפשוט לא בא לך לדמיין את היום של מחר? זה המצב. לא בא לי לדמיין את היום של מחר, כי אין לי מושג מה יהיה".
עו"ד בקי כהן קשת, מקדמת מדיניות בפורום למאבק בעוני, מתארת מציאות קשה: "המצב בלתי אפשרי לכחמישית מאזרחי ישראל. הם עושים ג'אגלינג - פעם לא משלמים חשמל, פעם לא משלמים מים, לא קונים תרופות, לא קונים מספיק מזון".
לדבריה, נדרשת פעולה בשני מישורים. "במישור הראשון, צריך להתמודד ישירות עם יוקר המחייה", היא אומרת. "כבר שנים מדברים על אותן הצעות - טיפול במונופולים, הגברת היבוא - ולא רואים תועלת. אנחנו חושבים שצריכה להיות מדיניות הרבה יותר ממוקדת: מע"מ אפס על מזון בסיסי כמו חלב, לחם וקטניות - יחד עם פיקוח אפקטיבי על מחירים. בשוק הריכוזי שקיים היום בישראל בתחום המזון, ההטבות של המדינה לא מתגלגלות לצרכנים, אלא מתבטאות ברווחים נוספים של הרשתות והיבואנים".
במישור השני, טוענת כהן קשת, יש להרחיב משמעותית את התקציב לביטחון תזונתי, ולהפוך אותו לחלק קבוע מתקציב המדינה. "אותם 500 שקל שמשפחה מקבלת, זה אותו סכום כבר שנים והוא קונה הרבה פחות ממה שקנה כשהמיזם התחיל", היא מסבירה.
"צריך להעלות את הסכום, להתאים אותו לגודל המשפחה ולהרחיב את מספר המשפחות הזכאיות. התקציבים האלה צריכים להיות בבסיס התקציב, לא כל שנה תלויים בפוליטיקה קואליציונית".
כהן קשת גם קוראת להרחיב את המענים התזונתיים בבתי הספר. "כרגע המענים מסתיימים בכיתה ו', וחייבים שיהיו מענים לילדים בחוסר ביטחון תזונתי גם בגילים מבוגרים יותר", היא אומרת. "אפשר להתחיל בסנדוויצ'ים בריאים, פירות וירקות". תחום נוסף שדורש תשומת לב, לדבריה, הוא הבריאות: "אנחנו רואים שאחד הדברים הראשונים שמוותרים עליו עם עליית המחירים זה תרופות וטיפולים. על אחת כמה וכמה בנושא בריאות הנפש - יש תוספת תקציבית, אבל היא צריכה לגדול הרבה יותר".
קומע ושניידר לא מסתפקות בתיאור המצוקה, אלא מפנות אצבע מאשימה כלפי הממשלה. "סמוטריץ' צריך להבין שהוא לא יכול לדאוג רק לאוכלוסייה שלו", אומרת קומע. "יש פה מיליוני אזרחים בקו העוני. משפחות ביניים שהפכו להיות מתחת לקו העוני, ואלה שכבר היו שם הגיעו למצב גרוע יותר". שניידר מצטרפת: "ילדים לא אשמים, והמדינה לא מבינה את זה. רק ועדות ועדות ושום דבר לא יוצא מהן. אנחנו במצב חירום ואף אחד לא מטפל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו