"זיהו גופות - ונשלחו הביתה": כך המדינה מזניחה את חיילי מחנה שורה

ועדת העבודה והרווחה של הכנסת קיימה היום (שלישי) דיון ייעודי על המענים הנפשיים למשרתי מילואים במערך זיהוי וטיפול בחללים ובני משפחותיהם, לאחר עדויות על קשיי תפקוד חמורים, היעדר ליווי שוטף וקשיים במיצוי זכויות לאחר השירות.

במהלך הדיון העידו משרתי מילואים שלקחו חלק בזיהוי חללים מאז 7 באוקטובר ובמהלך מלחמת חרבות ברזל, לצד בני ובנות זוג. מהמקרים שעלו עולה כי אף שקיימים מענים באגף השיקום, רבים מהנפגעים אינם מצליחים לפנות בעצמם בבקשת סיוע. אחת הבעיות המרכזיות שעלו היא הדרישה שהפנייה תיעשה רק ביוזמת המשרת עצמו, ללא אפשרות לבני משפחה לפעול בשמו.

המשתתפים קראו להקים מערך איתור שיגיע באופן יזום למשרתים, יבחן סימני מצוקה וילווה אותם בפנייה לאגף השיקום. דרישה נוספת שעלתה היא להרחיב את המענה גם לבני משפחותיהם של המשרתים, גם כאשר המשרת עצמו טרם הוכר כנפגע.

הלומי הקרב עובד פרל ותומר בדאני העידו על הבושה שמונעת מפונים רבים לפנות לעזרה. פרל סיפר כי נזקק לתיווך של סביבתו כדי לפנות לטיפול, ואילו בדאני אמר כי רבים מחבריו ממשיכים לסבול בשקט, תוך פגיעה במשפחה ובתפקוד היומיומי. לדבריו, יש צורך בפנייה יזומה לבת הזוג של המשרתים כדי למנוע התדרדרות חמורה.

נתונים שהציגה שמרית טוביאנה מפורום נשות המשרתים במערך מצביעים על מצוקה נרחבת: כ־70 אחוזים מהמשרתים דיווחו על קושי לחזור לשגרה, פגיעה בריכוז ובתפקוד בעבודה, קשיים בזוגיות וביחסים עם הילדים. כ־60 אחוזים דיווחו על הפרעות שינה. רוב העונים לשאלון לא פנו לעזרה מקצועית.

נציג אגף השיקום מסר כי קו החירום "נפש אחת" פעיל 24 שעות ביממה למתן מענה אנונימי לפצועים ולבני משפחותיהם, וכי קיים צוות התערבות ומשבר המגיע לבתי הפונים בתוך כשעתיים ממועד הקריאה.

גם גורמים ברבנות הצבאית הודו כי במהלך המלחמה לא הייתה בנמצא תכנית מסודרת למענה כולל, וכי רק לאחרונה החלה להתגבש תכנית הוליסטית הכוללת מרכיבי הוקרה, לכידות וטיפול פרטני בתחום בריאות הנפש.

הלום הקרב איציק סעידיאן התריע בדיון על העדר רצף טיפולי וליווי יומיומי למשרתים: “לא ייתכן שאדם שעבר זיהוי חללים נשלח לשלושה ימי עיבוד ומוחזר הביתה כאילו דבר לא קרה. אין בדיקה האם הוא מסוגל לתפקד, לצאת מהבית או לחזור לעבודה”.

הלום הקרב אהרון ממן העיד כי כבר בשנת 2006 השתתף בזיהוי גופות ללא הכשרה מוקדמת, וכי מאז הוא מתמודד עם פוסט טראומה ללא הכרה רשמית במשך תשע שנים. לדבריו, ישנם נפגעים שתסמיניהם מתפרצים רק לאחר עשרות שנים, וללא מערך מסודר לאיתורם.

בוועדה הבהירו כי בכוונתה לדרוש שינויי מדיניות שיאפשרו איתור יזום של נפגעים, הרחבת הסיוע לבני המשפחה ומתן מענה עוד במהלך השירות ולא רק לאחר קריסה מלאה.