"המעלית תקועה, השכנים צורחים והמדינה שותקת": מאבקה של אם יחידנית לחיים בטוחים

אם חד-הורית מחולון ובנותיה מבקשות לעבור מדירה שבה הן חוות חרדה מתמדת, אך בקשתן נדחתה שוב ושוב.

גלית (שם בדוי), אם יחידנית מחולון, מגדלת לבדה שתי בנות מתבגרות תאומות בנות חמש-עשרה וחצי, שחייהן הפכו למסכת של פחד וחרדה. השתיים מתמודדות עם פוסט-טראומה קשה בעקבות פגיעה מינית שחוו בילדותן. אחת מהן על הרצף האוטיסטי, והשנייה סובלת מהפרעת קשב חמורה וממחשבות אובדניות.

המשפחה מתגוררת בבניין ציבורי שבו חיים גם שני דיירים הסובלים מהפרעות נפשיות קשות, ואחד מהם נוהג להתהלך עירום, לבצע צרכים בשטחים המשותפים, לצעוק ולאיים. "אנחנו לא יוצאות מהבית לבד. כל רעש, כל צעקה, מחזירים אותנו אחורה", מספרת גלית. "בכל פעם שאנחנו נתקלות באחד השכנים זה טריגר שמחזיר את הבנות לסיוט".

גלית, שמתמודדת בעצמה עם מחלה ונכות, פנתה שוב ושוב לעמידר בבקשה לעבור לדירה אחרת - נגישה ובטוחה יותר. כבר בשנת 2017 אושרה לה דירה בקומת קרקע, אך מאז היא נענתה בשלילה. "המעלית בקושי עובדת, אני לא מסוגלת לעלות מדרגות, והבנות שלי מפחדות לפתוח את הדלת", היא אומרת. "אני רק מבקשת מקום שבו נוכל לחיות בלי פחד".

בעמותת קשר - הבית של המשפחות המיוחדות, שמלווה את המשפחה, פנו לעמידר בשם גלית ובנותיה בדרישה דחופה להעבירן לדירה אחרת. עו"ד רחל סגל, מנהלת מרכז הסיוע ומיצוי הזכויות של העמותה, מתריעה: "עמידר מחויבת לדאוג לא רק לקורת גג, אלא גם לביטחון ולבריאות הנפשית של הדיירים. מדובר באם נכה ושתי נערות עם פוסט-טראומה, שחיות בסביבה שמציפה את הפגיעות שחוו. זהו מצב חירום".

גלית מסכמת: "אני מנסה להיות חזקה בשבילן, אבל אני לא יכולה להגן עליהן יותר. כל מה שאנחנו מבקשות זה דירה אחת בטוחה. מקום שבו נוכל סוף סוף לנשום".