לאחר ציון שנתיים לאירועי השבעה באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, ארגון "פותחים עתיד", חברת בת של הסוכנות היהודית עבור ילדים ומשפחות במצבי סיכון מציג תמונה עגומה לפיה ישנו זינוק של כ-30% בצורך של הרשויות המקומיות למענים עבור ילדים בסיכון.
המפונים החדשים תושבי השכונה בבת ים שספגה פגיעה ישירה הועברו לבית מלון בלי צפי חזרה// משה בן שמחון
כיום הארגון מטפל ביותר מ-18,000 ילדים והורים. מערך הנאמנים והנאמנות, אנשי השטח המלווים בליווי צמוד את המשפחות ואת הילדים בכל מעגלי חייהם גדל ב-36% ועומד כיום על כ-380 נאמנות ונאמנים.
העמותה מלווה ילדים ומשפחות במצבי סיכון באמצעות מודל נאמנות ייחודי. הנאמן.ה מצטרפ.ת למשך שלוש שנים לחייו של הילד/ה והמשפחה במצב סיכון, ומלווה אותם בכל תחומי חייהם; מבית הספר ועד לחוגים, מהמשפחה ועד למעגל החברים. ליבת העבודה הינה חיזוק החוסן האישי והמשפחתי, שיפור הסביבה החינוכית, והנעת תהליכי מוביליות חברתית.
תשעה מוקדים חדשים בצפון
בדרום נוספו מאז המלחמה 27 נאמנות חדשות ב-9 מוקדי פעילות, כאשר בשלושה מהם התחיל הארגון לפעול לראשונה מאז המלחמה, ביניהם בקיבוצי עוטף עזה כמו ניר עוז, וכיסופים, וכן במועצה האזורית אשכול. כיום פועלות בדרום 112 נאמנות, המלוות כ-6000 ילדים והוריהם. בצפון נפתחו מוקדים בתשעה יישובים חדשים, בהם שלומי, ירכא, פקיעין ומרום גליל והפעילות התרחבה ל-175 נאמנות סה"כ המעניקות סיוע לכ-9000 ילדים והוריהם.
על רקע אירועי שבעה באוקטובר, אלפי ילדים ובני משפחותיהם נכנסו למעגל הסיכון, ואף נמצאים במצבי סיכון חדשים; טראומה, פינוי ממושך מהבית, חוסר יציבות חינוכית וקהילתית. במקביל, פועל הארגון גם בחברה הערבית בצפון ובמרכז הארץ, עם 13 נאמנות הפועלות ב-33 יישובים ומעניקות סיוע לכ-2,000 ילדים ובני משפחותיהם. בין היישובים: מזרעה, ג'דיידר מכר, טורעאן, איבטין, פורדיס, כפר קרע, אום אל פחם, מזרח ירושלים, יפו ועוד.
"איבדתי את החיוך שלי, אני לא מאושרת"
מירי, נאמנה ב"פותחים עתיד", תושבת בצת, פונתה במהלך המלחמה לטבריה, אבל החליטה לשוב לגור בנהריה למען הילדים שאותם היא מלווה. לדבריה, "כשפרצה המלחמה, הבנתי מהר מאוד שאני לא יכולה לשאת את המחשבה שהילדים שלי, אלה שאני מלווה ב'פותחים עתיד' נשארים שם לבד, ואני רחוקה. למרות שפוניתי עם המשפחה שלי לטבריה, החלטתי לעבור לנהריה, קרוב אליהם, גם אם זה אומר להיות שוב סמוך לגבול ועדיין בסכנה, כי שם הרגשתי שהלב שלי נמצא.
"במפגשים עם הילדים אני רואה כמה חשוב להם לדעת שמישהו נשאר לידם, שמקשיב, שמחזיק להם את היד גם כשקשה. למשל תמרי, בת 10, ילדה עדינה ומרגשת שאני מלווה אמרה לי יום אחד: 'מירי, איבדתי את החיוך שלי, אני לא מאושרת'. זה פילח לי את הלב. יחד המצאנו את 'פרויקט החיוך', סיפור שהיא כתבה מחדש, עם סוף שהיא בחרה לעצמה. דרך הסיפור היא למדה לדבר על הפחדים שלה, על החרדות שהיא חווה, הגעגוע, על מה גורם לה להרגיש מוגנת. היום היא שוב מחייכת, וזה בשבילי תזכורת למה שאני עושה, שלפעמים כל מה שילד צריך מישהו שמאמין בו ולא מוותר עליו, גם במלחמה, ובמיוחד במלחמה".
על מצבם של הילדים סיפרה: "הם השתנו במהלך הזמן. המלחמה ביגרה אותם, הפכה אותם למודעים ומבינים הרבה יותר ממה שילד צריך להבין בגילאים האלה. הרגשתי שאני מצליחה להעניק להם בכל פעם כמה שעות של היכולת להיות שוב ילדים, למרות הרגרסיה והפחד שהם היו נתונים בו 24/7".
מחקר שביצע הארגון במהלך השנה, אשר כלל 866 ילדים של "פותחים עתיד" התבסס על שאלון UCLA PTSD Reaction Index for DSM-5 (UCLA PTSD RI) וחשף היקף מדאיג של תסמינים פוסט טראומטיים בקרב ילדים וילדות בגילאים שונים בעקבות חשיפה למלחמה ולטרור. 29% מילדי ישראל מציגים תסמינים חמורים של הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD), ו- 32% נחשפו לאירועים טראומטיים קשים.
לדברי מנכ"לית הארגון, רותי שינפלד, "מאז השבעה באוקטובר אנחנו עדים לגל חסר תקדים של ילדים ומשפחות שנזקקים לנו. המציאות של טראומה, פינוי ואובדן יצרה שכבות חדשות של סיכון. המחקר שביצענו, והעדויות מהשטח מעלים נתונים ברורים, הצורך גדל, ואיתו האחריות שלנו להרחיב את המענה. כל ילד וילדה זכאים לדמות בוגרת שתלווה אותם, תאמין בהם ותיתן להם סיכוי אמיתי לעתיד אחר, לכרטיס יציאה מהמצב הסיכוני של הילד ושל משפחתו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו