"כלוב של זהב": נחשף המחיר הנפשי של המפונים למלונות במלחמה

מחקר חושף כי תושבים מרחבי הארץ שפונו למלונות חוו תחושת כלא והגבלה שפגעה במצבם הנפשי • "אתה לא באמת חופשי, החיים שלך מושהים", סיפר אחד מהם • אחרת סיפרה על רגשות אשם: "איך אני יושב פה ואוכל ארוחת בוקר כשחברים שלי נהרגו" • החוקרים קוראים לממשלה לבחון פתרונות אחרים ולהיערך לשיקום

ילדה במלון מפונים (ארכיון). למצולמת אין קשר לכתבה . צילום: שחר והב

מלונות המפונים נחשבו במשך מלחמת "חרבות ברזל" לפתרון מהיר ונוח עבור התושבים ברחבי הארץ, בסביבה לכאורה אידיאלית, אולם מחקר חדש של האוניברסיטה העברית חושף שהחיים במלונות הפכו לחוויה מורכבת ולעיתים כואבת, המהדהדת את מכאובי המאסר החשים אסירים בבתי כלא.

המחקר, שנערך על ידי נוי אסרף וד"ר נתנאל דגן מהמכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, התבסס על 20 ראיונות עומק עם מפונים מצפון ומדרום הארץ ששוכנו בבתי מלון מסוגים שונים ברחבי הארץ. החוקרים זיהו תופעה אותה כינו "Incarceresort" - שילוב בין "כליאה" ל"ריזורט". לדבריהם, "גם מקום שנראה אידיאלי עלול להפוך למרחב מגביל כשמדובר בפינוי כפוי, אי ודאות וחיים תלויי החלטות המדינה".

מפונים מהקיבוצים בעוטף באחד מבתי המלון בים המלח (ארכיון), צילום: אי.אף.פי

אחד המרואיינים תיאר: "זה לא כמו חופשה. בהתחלה כולם חשבו שזה יהיה כיף, אבל זה רק מקום לשים את הראש ולבכות בשקט". משתתף אחר אמר: "אתה לא באמת חופשי. אתה לא יכול לחזור הביתה, והחיים שלך מושהים".

המחקר מצא ארבעה נושאים מרכזיים הנוגעים לאתגרים העומדים בפני המפונים למלונות: תחושת "כלוב של זהב" חסרי החירות והנוחות של חייהם הרגילים למרות תנאי האירוח, אובדן אוטונומיה ותעסוקה, חיי קהילה כפויים הגורמים ללחץ בין־אישי ולחוסר פרטיות ותחושת "בין לבין" - לא בבית ולא באמת במלון.

תחושה של אשמת ניצולים. מפונים בבית מלון, צילום: צילום להמחשה: שחר והב

אחד המרואיינים סיפר על הפער בין מראית העין למציאות: "אתה מקבל ארוחות ואין לך דאגות, אבל במציאות זו דאגה אחת גדולה... יש נוחות במלון והכל נראה זהוב אבל אף אחד לא צריך את זה ואף אחד לא ביקש את זה. למעשה, אתה בכלוב זהב".

מעבר לתנאים הפיזיים, המחקר מצביע על השלכות נפשיות כבדות: חרדה, אובדן משמעות, תחושת חוסר שליטה ולעיתים רגשות אשם. "כל היום אתה יושב וחושב איך אני אוכל ארוחת בוקר במלון כשאני יודע שחברים שלי נהרגו?", סיפרה מפונה מדרום. אחרים דיברו על פחד מהחזרה הביתה: "אני יודע שברגע שאחזור זה יהיה כמו ללמוד ללכת מחדש. במלון עשו בשבילי הכול".

לדברי החוקרים, הממצאים מחייבים חשיבה מחודשת על אופן הסיוע למפונים. "המחקר מראה שהבעיה היא לא רק קורת גג", מסבירה נוי אסרף. "גם במלון חמישה כוכבים אפשר להרגיש עקורים. המדינה צריכה להפעיל מערכי תמיכה רגשית מותאמות אישית, חיזוק קהילתי ושימור תחושת הבית".

אסרף הוסיפה: "החוויה של המפונים מזכירה במובנים רבים את מה שתיארו אסירים על חוויות הכליאה שלהם. זו תזכורת ששלילת החירות היא לא תנאי פיזי בלבד, אלא תהליך דינמי המשתנה בהתאם לנסיבות ולהקשר".

מאז 7 באוקטובר פונו בישראל כ־250 אלף תושבים, מתוכם כ־88 אלף שוכנו במלונות ואלפים רבים פונו מבניינים שנהרסו במהלך המלחמה עם איראן. כעת, כשהחזרה לשגרה מתקרבת, המחקר קורא למדינה להיערך לשיקום נפשי וחברתי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר