הוועדה המשותפת לקידום מעמד האישה ולענייני צעירים התכנסה היום (ראשון) לדיון מתוח במיוחד בעקבות ריבוי עדויות על פגיעות מיניות טקסיות מאורגנות בילדים וחשפה פערים חמורים בטיפול המערכתי. הדיון מתקיים בעקבות תחקיר נרחב של "ישראל היום" על ילדות שנאנסו במסגרת טקסי פולחן.
נציגת משרד החינוך, איריס בן יעקב, הודתה כי המשרד מקבל מדי שנה כ-6,000 דיווחים על הטרדות מיניות של תלמידים, אך "לא התקבל אף דיווח על פגיעה מינית טקסית". כשנדרשה להסביר מהו הפילוח - כמה מהדיווחים מתייחסים לעבירות מין חמורות, וכמה כוללים יותר מפוגע אחד הודתה שאין בידיה את הנתונים. יו"ר הוועדה, ח"כ פנינה תמנו־שטה, הטיחה בה: "התשובות שלך נשמעות רע. אני מצפה שמשרד החינוך יידע מה קורה עם ילדי ישראל."
ריבוי עדויות על פגיעה מינית טקסית מאורגנת | נציגת המשטרה בדיון: "אנחנו בוחנים תיקים שכבר התקבלו ונסגרו במשטרה, מעל עשור אחורה. אנחנו מתכננים שולחן עגול רב משתתפים עם כל משרדי הממשלה ב-4.8, פגישה שתתקיים במשרדי להב"@IL_police pic.twitter.com/MUYBZnv4g8
— ערוץ כנסת (@KnessetT) July 27, 2025
בלבול דומה נחשף גם מול רשויות אכיפת החוק: המשטרה והפרקליטות הסבירו כי אין להן קטגוריה ייעודית לפגיעות מיניות טקסיות כל התיקים נבחנים תחת "עבירות מין" באופן כללי. מנגד, המשרד לביטחון לאומי טען כי "כל תיק כזה שמגיע למשטרה קופץ מיד אלינו" הצהרה שסתרה לחלוטין את עמדת המשטרה.
ח"כ נעמה לזימי הקריאה שאלה מנפגעת פגיעה טקסית ששאלה בפשטות: "מי יגן עליי אם אתלונן?" הנפגעת סיפרה כי הדבר היחיד שהוצע לה בלהב 433 היה לחצן מצוקה. לזימי הוסיפה: "החשש מגורמים קהילתיים רבי עוצמה - איך נותנים לזה מענה?" תמנו־שטה הזכירה את פרשת יהודה משי זהב: "במשך שנים פחדו ממנו. הנפגעות שלו חששו, ואפשרו לו אפילו להשיא משואה".
אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, התריעה כי מדובר "באירועים עם ריבוי פוגעים לא דבר שקורה בעבירות מין רגילות". לדבריה, החוקרים נתקלים בקשיים ייחודיים: "לשמוע עדות קוהרנטית על זיכרון מודחק זה לא עובר משפטית. צריך הכשרות ייחודיות לחוקרי משטרה. ילד לא יתקשר למאה וחמש ויגיד 'אני נפגע פגיעה טקסית'. נשים נזכרות בזה אחרי עשרים שנה. ילדים בכלל לא יודעים לתת שם למה שהם עוברים".
נעמה גולדברג, יו"ר לא עומדות מנגד. "הגעתי לתת עדות ב105 בעקבות מידע שקיבלתי מנפגעות פגיעות טקסיות. החוקרות לא היו בקיאות בחומר. וכשהצעתי להן ליצור קשר עם הנפגעות כדי לקבל את הפרטים שלהן הן הבטיחו שייצרו קשר, אך זה לא קרה עד היום".
ש', שנפגעה פגיעה טקסית סיפרה לוועדה על קשר השתיקה: "אני כאן עם הרבה חששות. אני מתמודדת עם אחד האיסורים הכי גדולים שהעמידו מולי כילדה - אסור לספר. אני מקווה שמה שאני עושה יעזור למען האמון בסיפור הנורא הזה. איך יכול להיות שיצאתי מזה בחיים".
ש' הוסיפה לספר על פגיעות מאורגנות שחוותה באתרים שונים, כשהיא חווה את ההתעללות עם ילדים נוספים :"הפגיעות היו מאורגנות. קבוצתיות. עם מאפיינים דתיים רבים. הייתי בין הגילאים חמש לתשע. הפגיעות התרחשו בבתי כנסת, במוסדות חינוך, ביער.בפגיעות רבות היו ילדות וילדים נוספים, אני יכולה לשמוע את צעקות הכאב והפחד של הילדים שלידי. תמיד דאגו להגיד שאני הרעה. המקולקלת. הם השתמשו בסימנים דתיים רבים. מקווה. מזבח. קשרו אותי בקשירות רבות. הם אנסו אותי אחד אחרי השני, השתמשו בשוקר חשמלי. חומרים מטשטשים וצילמו את הפגיעות. אי אפשר להכיל בכמה דקות את עומק הסיפור ואת חומרתו. העברתי את הסיפור לנעמה גולדברג כבר לפני שנה. אני רוצה להוסיף שאני יודעת שלציבור קשה להאמין. וזה הדרך של הפוגעים להגן על עצמם. איך אפשר להאמין בעולם ובאנשים כשיודעים את זה, אני מתמודדת עם ההשלכות שמקשות על התפקוד היום יומי. אני מתחננת אל תפסיקו, בשביל הילדים שעוברים את הזוועות האלה עכשיו. אל תפסיקו".
בן זוגה של ש', שנכח איתה בדיון הוועדה, שיתף גם הוא: "צריך להבין שמדובר במקרים של דיסוציאציה עמוקה. וצריך להתאים את הפעולות של החקירה ושל המשפט למצב הזה. זה גם צריך להגיע לספר החוקים של מדינת ישראל לגבי ההתיישנות וכו".
בשלב זה פנתה חה"כ תמנו-שטה למשטרה בבקשה לגבות תלונה מ-ש' ולספק לה את כל ההגנות האפשריות, והודתה בין השאר לכתבת "ישראל היום" נעם ברקן על עיתונות אקטיביסטית.
נפגעת נוספת ע' סיפרה על הקושי במציאת מענה כילדה שסבלה מהתעלללות: "כשאני הייתי בכיתה א' אני דיברתי עם הרכזת של כיתה א' ב'. היא פנתה להורים שלי כי הבינה שקורה משהו. חשוב לי להגיד שהבעיה הייתה שהמורה פנתה למשפחה". גם כשבגרה, לא זכתה למענה מצד צוות האולפנה בה למדה: "בכיתה ז' הייתה לי שיחה אישית עם ראש האולפנה. הבינו שמשהו לא בסדר. זה לא עבר הלאה. במשך ארבעה וחצי חודשים לא הייתי באולפנה. אף אחד לא חיפש אותי. בגיל 15 או 16, כשהייתי בפנימייה באולפנה, היו מתקשרים לאסוף אותי".
על ההתעללות שספגה מידי תוקפה, סיפרה ע': "הייתי נלחמת עם הפוגעים שלא יזריקו לי ולא יסממו אותי. הייתי מחבקת את הידיים כי ידעתי שברגע שיזרימו לי אני לא אזכור. באחד המרתפים, אני קשורה במיטת עינויים בצורה שאני לא יכולה לזוז. סביבי יש הרבה אנשים. מחזיקים לי את הכתפיים. בכל פעם שאני מציצה יש נחש. באכזריות גדולה הם מכניסים לי אותו פנימה. כשהוא יצא הוא היה מלא בדם. הם שחטו אותו. הם ערבבו מיים עם הדם של הנחש. נתנו לי לשתות. הם אמרו שאני השער למשפחה ולקבוצה. ומי שרוצה להתקבל צריך לעבור דרכי. ההורים שלי גרושים. הורה אחד לא היה בתמונה. הורה שני לדעתי היה שותף. היה שם סחר בוודאות. אצלי בתיק הפרקליטות הייתה הבעיה לא המשטרה. השוטרות היו אמפטיות והפרקליטה שטיפלה בתיק לא אישרה לבצע פעולות חקירה ואמרה 'השקענו יותר מידי זמן בתיק הזה'".
ח' סיפרה גם היא על הפגיעה שעברה: "אני מבית חילוני. נפגעת פגיעות מיניות במשפחה. אבא שלי סחר בי ולקח אותי למקומות בהם פגעו בי. סיפרתי למשטרה ולרווחה בגיל 15. כעבור כמה חודשים הוחזרתי הביתה, למשמורת של אבי הפוגע. הגשתי תלונה ועוד תלונה - אבל לא קרה כלום. נפגעתי מהמשטרה והרווחה".
חה״כ נעמה לזימי, אשר הובילה את הדיון סיכמה את הדברים: ״אלו לא מקרים נקודתיים של פגיעה מינית, זה מנגנון פשיעה וסחר מאורגן ואלים שחייב להיחקר כמו פשיעה מאורגנת. אין טעם לבדוק כל מקרה לגופו, אלה דפוסים קבועים של כת, שכוללים רדיפה של נותנות העדות המתלוננות באומץ רב״
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו