שנתיים של מלחמה והתקפות משאירות את בני הנוער בישראל עם צלקות נפשיות עמוקות. נתונים שנאספו ע"י עמותת עלם המפורסמים היום (שני) מגלים כמה כבד המחיר שמשלמים הצעירים - מבדידות עד התנהגויות סיכון מדאיגות.
כמעט שנתיים עברו מאז החלה מלחמת "חרבות ברזל", ובני הנוער ממשיכים לשלם את המחיר. הנתונים, בדקו את השפעת מבצע "עם כלביא" על בני הנוער, ומבוססים על שאלונים עם מנהלי תחומים בצוותים טיפוליים, קהילתיים ודיגיטליים - שנערכו כשבוע לאחר תחילת המתקפה האיראנית. המסקנות שעולות הן חד משמעיות: מצבם הנפשי, הרגשי, החברתי והתפקודי של בני הנוער ממשיך להידרדר.
במקום ללכת לחברים או לשבת עם המשפחה, בני נוער רבים בוחרים להסתגר בחדריהם. הם מבלים שעות מול המסכים, מנותקים מהמסגרות הרגילות ומהצוותים המקצועיים שאמורים לעזור להם. חלק מהצעירים פיתחו מה שאנשי השטח מכנים "קהות רגשית" - התרגלות לאיום הטילים והאזעקות, אולם מדובר במנגנון הגנה שמסתיר מתחתיו מצוקה עמוקה.
התוצאות בשטח מדאיגות: עלייה בשימוש בחומרים ממכרים, פגיעות עצמיות, חזרה לקשרים פוגעניים שבעבר הצליחו לנתק. הריבים עם ההורים מתגברים, והשוטטות הלילית הופכת שכיחה יותר - גם כשפיקוד העורף מבקש להימנע מכך.
מהנתונים שנאספו עולה כי ישנה החמרה בתחושות של חרדה, דריכות מתמשכת, קיפאון רגשי ותגובות פוסט-טראומטיות. בני נוער שנפגעו בעברם – בעיקר צעירות שעברו טראומות מיניות או אלימות במשפחה – חווים החמרה בתסמינים. בני הנוער חווים התקפי חרדה ותחושת ניתוק. הם נמנעו ממגע עם אנשי טיפול ולעיתים גם סירבו להיכנס למרחב המוגן בזמן האזעקות. תופעה זו זוהתה בעיקר בקרב מי שחוו בעבר פגיעה בסביבת הבית, וכיום מתקשים לראות בו מרחב בטוח.
"מפחדות להשתגע" - כך הצעירות העידו על עצמן. במקום לרוץ למרחב המוגן, הן נשכבו על הרצפה וחיכו "שזה פשוט יעבור". צעירים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות סיפרו שהם לא הצליחו להתעורר בלילות כדי להגיע למרחב המוגן.
בני נוער מהפריפריה ומהחברה הערבית מתמודדים עם בעיה נוספת: מחסור במקלטים ומרחבים מוגנים. הפחד הפיזי מהטילים מתערבב עם תחושת הדרה מערכתית. בנתונים שנאספו מתואר מקרה בו צעירה ערבייה שלא הכניסו אותה למקלט ציבורי אמרה שהיא מעדיפה "שהטיל יפגע בה ויסיים את הסיוט הזה".
בתוך כך, הרשתות החברתיות הפכו לזירה לביטוי – אך גם למוקד של סיכון. תכנים רבים שהועלו ברשתות שיקפו חרדה, בלבול ותחושת ניתוק מהמציאות. לצד הפוסטים שמבטאים געגוע לשגרה ולבית הספר, יש גם תכנים מטרידים, דיסאינפורמציה ושיח טעון רגשית – שלעיתים חיזקו את תחושת הבדידות.
"אנחנו פוגשים בני נוער שמרגישים שאין להם עוגן בעולם שמתפרק סביבם", אומרת טלי ארז, מנכ"לית עלם. "דווקא ברגעים כאלה - כשהחרדה גוברת והשגרה מתפוררת - הצורך בקשר אנושי, בנראות ובהקשבה הופך להיות מציל חיים. יש לנו דור שלם של בני נוער שכבר כמעט שנתיים חיים בחוסר ודאות, בבעיית אמון במערכות המקיפות אותו ולעיתים לצערי בחוסר תכלית לעתיד. למרות הקושי עלינו ליצור מנגנונים כדי לא לאבד אף נער ונערה, לעבוד יחד - הרווחה, החינוך והבריאות - בכל מרחבי החיים של בני הנוער.
"הנתונים מדגישים את חשיבות החזרה לשגרה, ההפחתה בריחוק החברתי, ויצירת מרחבים פיזיים ורגשיים בטוחים. מעל לכל - חשוב חיזוק הקשר עם דמויות משמעותיות, אנשי מקצוע ומסגרות טיפוליות - כמרכיב חוסן מרכזי עבור בני הנוער, שמנסים לשרוד בתקופה שהיא עבורם, יותר מכל, שדה קרב רגשי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו