הקשיש שנהרג בשבוע שעבר בבני ברק באזעקה לא מת מוות טבעי. הוא מת מהזנחה. הוא מת כי אף אחד לא עצר לוודא שהוא שומע. שהוא מבין. שהוא יודע איפה המרחב המוגן. שהוא מסוגל לרדת אליו. הוא מת כי אף אחד לא התעקש. כי לאף אחד לא הייתה אחריות ישירה לבדוק מה שלומו. הוא נשאר לבד, ונשאר מאחור.
"תודה לאל שהקשבנו להנחיות": פגיעה ישירה סמוך לבית אבות בנס ציונה
המקרה הזה נשאר שורה בדיווח יבש. עדות טראגית למה שקורה כששוכחים את המבוגרים, ממש פיזית, בבית. קשישה נוספת שפגשנו לאחר הנפילה במתחם הפינוי, שיתפה שהיא נפצעה כאשר דירתה נפגעה.
לדבריה, היא לא שמעה את האזעקה ולא ירדה למקלט. גם הנכדה של חווה (שם בדוי), פנתה אלינו בזעקה. "אין לה ממ"ד, אין לה מקלט בבניין, והמקלט הציבורי היחיד שנמצא פתוח הוא בתוך גן ילדים שסירב להכניס אותה. מה שהעירייה הציעה זה ללכת כל פעם שיש אזעקה לתחנת הרכבת שנמצאת במרחק 20 דקות הליכה. זה מגוחך. איך אישה בת 85 אמורה ללכת כל פעם 20 דקות ברגל? ומה אם יש אזעקה באמצע הדרך? מי לוקח אחריות?".
הם לא היחידים. קשישים רבים ברחבי הארץ מוצאים עצמם חסרי אונים במערכה מול איראן כאשר כלל הגופים במדינה זורקים אחריות מאחד לשני. ניסינו להבין מי לוקח אחריות. במשך כמה ימים פנינו לכל משרד ממשלתי שנוגע בדבר כדי להבין מי דואג למיגון של הקשישים, לביטחונם, ולשאלה הבסיסית: האם מישהו בכלל מוודא שהם יכולים להגיע למרחב מוגן?
מהמשרד לשוויון חברתי של מאי גולן נמסר לנו כי "האגף לאזרחים ותיקים הפועל תחת סמכות המשרד מספק מגוון שירותים ומענים לאוכלוסייה זו, לרבות מוקד חירום טלפוני 24/7 בחמש שפות. יודגש כי האגף מטפל על פי חוק באזרחים ותיקים עצמאיים ולא סיעודיים, כך שהסמכות בעניין זה נמצאת במשרדי ממשלה רלוונטיים יותר כמו הבריאות והרווחה".
במשרד הרווחה והביטחון החברתי מסרו כי הם "משקיעים מאמצים רבים לאיתור אנשים עם מוגבלות ולמיפוי צרכיהם, במיוחד בעת חירום. כמו כן, המשרד מפעיל מענים פרטניים בהתאם לצורכי האדם והשפעת מצב החירום, בהם: תגבור מוקד 118, הרחבת מוקדים ייעודיים לטיפול רגשי, הפצת חומרי הדרכה, וליווי במציאת מקומות מונגשים לאנשים שפונו מביתם".
עם זאת, צוין במפורש כי "פינוי יזום של אוכלוסייה מתבצע על ידי פיקוד העורף ואך ורק על פי החלטת ממשלה". בפיקוד העורף הדגישו: "פיקוד העורף אינו אחראי על שיפוץ או הקמה של מיגון, אלא מסייע לרשויות מקומיות ומשרדי ממשלה אחרים בהתאם להחלטות ממשלה".
במשרד הפנים אמרו: "כל רשות מנהלת את האירוע שלה בצורה שלה. משרד הפנים מסייע לרשויות באופן כללי. בסוף, אבל, כל רשות היא זאת שמטפלת בשטח ובגבול המוניציפלי שלה".
כשפנינו לביטוח הלאומי בשאלה האם הוקצו תקציבים ייעודיים כמו בתקופת הקורונה כדי לאפשר לקשישים להיות לפחות חלק מהיום במרחבים בטוחים וממוגנים, נענינו: "תקציב למרכזי יום זה חלק מקצבת סיעוד. בנוגע למיגון ודברים מהסוג הזה, זה לא קשור בכלל לביטוח לאומי, ממליצה לפנות או למשרד השיכון או משרד הרווחה".
התוצאה של כל התשובות האלו ברורה: אין כתובת. אין גוף אחד במדינה שיכול להתחייב שהוא אחראי לדאוג שקשישים ללא עורף משפחתי או קהילתי לא ימותו או ייפגעו כתוצאה מחוסר מיגון. כל משרד מפנה הלאה. כל מערכת זורקת את האחריות למערכת אחרת. והקשישים פשוט נשארים מאחור.
מי שכן מנסה לצעוק את הצעקה הזאת, הוא הגוף האזרחי־מקצועי האגודה הישראלית לגרונטולוגיה. יו"ר האגודה, פרופ' יצחק בריק, שמזהיר בשיחה לישראל היום: "בימים מורכבים אלה, מן הראוי שבמסגרת הדאגה לכלל האוכלוסייה תינתן תשומת לב מיוחדת לזקנים שחלקם מתקשים להתמודד עם המצב גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית. לצערנו, יש ביניהם כבר כאלה שנפגעו בגלל שלא הצליחו להגיע למקומות ממוגנים".
האגודה פרסמה חמש המלצות דחופות: ליצור קשר יומיומי עם הקשיש, לוודא שהמרחב המוגן שלו נגיש ומוכן, לסייע בצרכים יומיומיים, לתווך לעובדים הזרים את המצב, ולחבר את הקשיש לסביבת חיים תומכת ככל האפשר כולל מעבר זמני לבית של בן משפחה. אבל ההמלצות האלו, גם כשהן ברורות, לא שוות דבר כשאין גוף אחד במדינה שייקח אחריות וידאג לביצוע.
אוריין יצחק, יו"ר מגיני בתי אבות אמר: "נפילת הטיל הבוקר בנס ציונה סמוך למרכז גריאטרי מדגיש את הסכנה המיידית שבה מצויים דיירי מוסדות גריאטריים וקשישים סיעודיים בקהילה, השוהים ללא מיגון מתאים.
"במהלך מלחמת חרבות ברזל התקבלה החלטת ממשלה להסדרת פינוי קשישים בעלי מוגבלות ממוקדי סיכון, הן מהקהילה והן ממוסדות, והמבצע יושם בהצלחה בשיתוף משרד הבריאות, משרד הרווחה והרשויות המקומיות".
סא״ל מור אדרי, רע״ן רפואה בקהילה בפקע"ר, מסר: "אנחנו בפיקוד העורף, אחראים בין השאר גם על מחלקות הגריאטריה. מוסדות סיעודים. מחלקות פסיכיאטריה. עובדים יד ביד עם משרד הבריאות, וברגע האמת כל ההכנה שלנו במשך כל השנה והפעילות בשטח מצילה חיים. אנחנו מתעסקים כל שנה במיפוי מיגון ומוודאים שכל מוסד כזה מחזיק מיפוי מיגוני. כלומר: תוכנית שבה כל מנהל מוסד ועובדיו יודעים להיכן להזיז את המטופלים בזמן מלחמה ובזמן התראה. אנחנו מסתובבים בשטח יום יום ומדייקים יחד איתם את הדברים שנכון לעשות בזמן מתקפה".
"כך למשל, המוסד הגריאטרי בנס ציונה, שנפגע היום מהדף, ביקרנו שם רק לפני יומיים, נתנו שם דגשים, היכן המרחבים המוגנים. הם פעלו לפי ההנחיות שנתנו והצילו חיים ואכן עשרות המטופלים יצאו בלי שריטה. זה לא רק נס או יד הגורל. אנחנו מתעסקים בזה אקטיבית ומעבירים הנחיות יום יום בהתאם להערכות המצב המשתנות בהתאם לאיום".
סא״ל מור אדרי הוסיף כי "חלונות התנפצו על מיטות, אך המטופלים לא נפגעו", ואמר כי הם "מאמינים בלהגיע פיזית למקום. יש לנו בפיקוד העורף גדודי רפואה שהתפקיד שלהם לתגבר בתי חולים. חיילים שמסייעים להעביר מטופלים. הכשרנו בכמה שעות חניונים תת קרקעיים והעברנו לשם עשרות מטופלים. גם הבוקר, אחרי הפגיעה ראינו, שכמויות הכוחות שלנו שנמצאים בשטח, הגיע בהמוניו, מהר עסוקים בלסייע. נתן מענה לאירוע. גם לפנות את ההריסות וגם להעביר מטופלים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו