זעקת ההורים לילדים נכים: "העובדים הזרים נוטשים והמדינה שותקת"

הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, בראשות ח"כ חוה אתי עטייה (הליכוד) דנה היום (רביעי), דיון בנושא מצוקת ההורים לילדים נכים מורכבים, הזקוקים לעובדים זרים לטיפול שוטף. בדיון נשמעו עדויות קשות של הורים המתמודדים עם מערכת מורכבת, נטולת פתרונות מספקים, שמובילה לשחיקה, לייאוש ולהזנחה מוסדית מתמשכת.

ההורים תיארו שורה של קשיים: קושי באיתור מטפלים, נטישות תכופות של עובדים לטובת עבודה עם מבוגרים בודדים, דרישות כספיות גבוהות מצד המטפלים, הלנת מטפל בבית המשפחה, חוסר התאמה של תנאי המחיה בבית לקליטת עובד, והעדר מענה מערכתי כאשר המטפל עוזב. הם התריעו כי למרות ההגנה המשפטית הרחבה שיש לעובדים הזרים, המשפחות עצמן נותרות ללא תמיכה מספקת – לא כלכלית, לא רגשית ולא מוסדית.

ח"כ עטייה הדגישה כי התקבלו עשרות פניות מהורים לילדים עם מוגבלויות, והסבירה כי עובדים זרים מעדיפים לעבוד עם מבוגרים המתגוררים לבדם, ולא עם ילדים נכים בתוך מסגרת משפחתית, בשל הפיקוח והעומס הכרוך בכך.

יאירה מרדכי, מנהלת אגף סיעוד ברשות האוכלוסין, הבהירה כי ניתנו הקלות מסוימות להורים, כולל אישור להעסיק מטפלים למשך עד 13 שנה עבור נכים ברמת נכות של 188% ומעלה. עם זאת, בשל העובדה שקבוצת הנכים המורכבים רחבה מאוד – כולל נכי צה"ל וחולים סופניים – ציינה כי לא ניתן להרחיב את ההקלות מבלי לפגוע בייחודיות שבכוונתה להעניק לקבוצה זו.

המטפלות מכתיבות את התנאים 

עוד נמסר מטעם רשות האוכלוסין כי בג"ץ קבע שאין אפשרות לחייב עובד זר להישאר אצל מטופל מסוים, ולכן נוצרו מגבלות גאוגרפיות ומגבלת מעבר בין מעסיקים כדי לצמצם את התופעה של נטישת מטופלים מורכבים.

שרון שלומי, אב לילדה בת 26, סיפר כי עשר מטפלות נטשו את עבודתן אצלו בתוך זמן קצר. "המטפלות מכתיבות תנאים ומראיינות אותי- לא להפך. אני עובד אצלן, ולא הן אצלי", טען. יהודה אינהורן, אב לילד עם שיתוק מוחין, הדגיש את הצורך בהכשרה מקצועית לעובדים, ובפתרונות שימנעו מהעובדים לעבור למטופלים אחרים ללא פיקוח.

זיוה אייזיק, אם לילד עם נכות של 235%, התריעה כי קצבת השר"מ יורדת באופן דרמטי – מ-235% ל-188% – תוך פער של כ-1,883 ₪ בחודש, למרות שהמטופל תלוי לחלוטין בעובד. תמר גלפנד הוסיפה כי משפחות שאין להן חדר נפרד לעובד, נדחות על ידי משרד הפנים ואינן זכאיות להעסקה, גם כאשר אין ברירה אחרת.

אנחנו קורסים תחת הנטל

עפרה חנון לין, אם לילד מונשם בן 30, נאלצה לשכור עו"ד כדי לאשר לה להעסיק שני מטפלים, אך ויתרה על הקצבה כדי לעמוד בדרישות. הודיה ניסנקורן, אם לילדה עם ניוון שרירים, תיארה את הפחד המתמיד מנטישת המטפל ואת התלות בו "אנחנו קורסים תחת הנטל. אנחנו מנהלים חזיתות רבות מול משרדי הממשלה וקופות החולים".

גם ארגונים ופעילים בתחום התריעו. עמיחי תמיר, יו"ר ארגון זכויות נכים, ציין כי ברוב המקרים המדינה לא נושאת בעלויות, אלא ההורים עצמם – מה שמוביל לפערים כלכליים בלתי נסבלים. עו"ד שרית דמרי מהמוסד לביטוח לאומי הדגישה כי כל שינוי מחייב אישור תקציבי של משרד האוצר, גם אם הוא נחוץ ודחוף.

בתום הדיון סיכמה ח"כ עטייה: "באנו לתקן את העוולות. הוועדה סבורה כי יש לחייב הכשרת עובדים בארץ, ולהקים משרד ממשלתי שירכז את תחום הסיעוד ויתכלל את כלל ההיבטים – רגולטוריים, כלכליים וחברתיים."