סיכום שנת 2024: זינוק במספר הקצינות בצה"ל, ירידה חדה בייצוג בממשלה

מדד המגדר לשנת 2024 של מכון "ון ליר" בירושלים פורסם היום (שלישי), והוא מצביע על ירידה של 23% ברמת האי-שוויון המגדרי הכוללת בישראל מאז תחילת המדידה בשנת 2004 - שיפור של 1.2% בממוצע לשנה בלבד. השיפור במדד נבע בעיקר מעלייה בייצוג הפוליטי של נשים בממשלת בנט-לפיד, במיוחד במספר השרות והמנכ"ליות. אולם בשנים 2023-2024 חלה צניחה בייצוג הפוליטי של נשים: בין 2022 ל-2024 ירד ייצוג נשים בכנסת מ-41% ל-24%, ובממשלה מ-34.6% ל-14.7%.

בצה"ל נרשמה מגמה חיובית בעשור האחרון: שיעור הנשים בדרגת אלוף משנה עלה מ-5% ל-11.5%, ובדרגת סגן אלוף מ-13% ל-21.6%.

בשוק העבודה המצב מדאיג: הפער המגדרי בשכר החודשי הממוצע גדל מ-32% ב-2019 ל-35% ב-2022, והוא השני בגובהו במדינות ה-OECD. ניכר גידול בפער בתעסוקה מעורערת, כאשר יותר נשים עובדות במשרות חלקיות ובמספר משרות במקביל. עם זאת, נרשם צמצום פערים בין נשים לגברים בקרב המרוויחים עד שכר מינימום, הנמצאים באבטלה ממושכת, ומקבלי שכר כל השנה. נתוני העוני מראים כי נשים עניות יותר מגברים בפער של 27%, מהנתונים הגבוהים ביותר מאז תחילת המדידה.

בתחום האלימות כלפי נשים חלה הרעה משמעותית. נרשם גידול במספר הנשים המטופלות במרכזי משרד הרווחה לטיפול באלימות במשפחה, וירידה בתחושת הביטחון של נשים בשעות החשכה. מספר מקרי הרצח של נשים השנה הוא הגבוה ביותר שתועד, כשהגידול במספר כלי הירייה הפרטיים מהווה איום משמעותי עבור נשים שחוות אלימות במשפחה, במיוחד על רקע היעדר מנגנוני פיקוח.

בתחום המשפחה והילודה נרשם שיפור איטי: ירידה בפריון נערות, צמצום בפער המגדרי במשפחות חד-הוריות, וירידה קלה בפריון נשים. בתחום ניצול הזמן חזרה רמת השוויון לרמתה משנת 2020, עם צמצום בפערים בזמן ההגעה לעבודה ובעבודה במשרה חלקית עקב אחריות על עבודות הבית והטיפול בילדים, בעיקר בשל ירידה בשיעור הנשים המדווחות על כך – מ-24% ל-21%.

בחברה הערבית נמשכת מגמת הירידה באי-שוויון שהחלה ב-2018, אך גדל הפער בשכר החודשי והשעתי ועלה פריון נערות בנות 15-19 לראשונה מתחילת המדידה. נרשמה גם ירידה ניכרת בזכאות לתעודת בגרות, כאשר מספר הבנות ירד יותר ממספר הבנים. שיעור הנשים בעלות השכלה אקדמית ממשיך להיות גבוה מעט משיעור הגברים, אך הפער הצטמצם.

בחברה החרדית לא חל שינוי משמעותי ברמת האי-שוויון המגדרי בשנים האחרונות, למעט גידול קטן בפער בעבודה במשרה חלקית, כששיעור הגברים ירד מעט בעוד שבקרב נשים לא חל שינוי. בהשכלה האקדמית הצטמצם מעט הפער. בקרב בני +65 חל שיפור בשוויון המגדרי מאז 2020, בעיקר בתחומי תעסוקה, שיעור מקבלי פנסיה, גובה ההכנסה מפנסיה ודיווח על תחושת דיכאון.

השנה נבחנו לראשונה פערים מגדריים בקרב אנשים עם מוגבלויות, ביוזמת אלו"ט. נמצאו פערים משמעותיים בתעסוקה (33% גברים לעומת 20% נשים), בשכר החודשי הממוצע (11,997 ₪ לגברים לעומת 6,605 ₪ לנשים), בהשכלה אקדמית (17.4% מהנשים לעומת 14.8% מהגברים), ובתחושת ביטחון ברחוב בחשכה (77% מהגברים חשים בטוחים לעומת 53.7% מהנשים). נושא זה ייבחן ביתר הרחבה בשנים הבאות.

המלחמה המתמשכת והחלשת הבסיס הדמוקרטי משפיעים לרעה על נשים בישראל. המאמץ לממן את צורכי הביטחון מביא לקיצוץ בשירותים החברתיים ולעליית יוקר המחיה, כשנשים נפגעות במיוחד בשל היותן רוב המועסקות בתחום השירותים החברתיים ותעסוקתן פחות יציבה ומתגמלת. האלימות המלחמתית מחלחלת למרחב הפרטי-משפחתי, איום שצפוי להחריף עם הגידול הדרמטי בתפוצת הנשק הפרטי, כשהנשים הן המאוימות העיקריות במשפחה.

הדרת נשים ממוקדי קבלת החלטות והתעלמות משיקולים מגדריים מביאות להתרחבות הפערים המגדריים. הצעות חוק כגון הפרדה מגדרית באקדמיה והרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים הן דוגמאות בולטות להדרה ופגיעה בנשים. תחת הממשלה הנוכחית יש נסיגה משמעותית ברמת השוויון המגדרי וזכויות נשים בישראל. נדרש כוח פוליטי פמיניסטי פורמלי כדי לעצור את זה.