תחת עלטת המלחמה ומשפט נתניהו, מתכננת הכנסת להעביר סדרת חוקים שמקורן ברפורמה המשפטית ויפגעו בנשים. הבוקר (רביעי) יתקיים הדיון הראשון באחד החוקים הללו, חוק הרחבת הסמכויות בתי הדין הדתיים בוועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת. לקראת הדיון קיימו ארגוני הנשים, בהובלת "בונות אלטרנטיבה", מצור סימבולי על בתי הדין הרבניים ברחבי הארץ במחאה על קידום החוק שיפגע בכל אזרחי ישראל, אבל בראש ובראשונה בנשות ישראל.

מתנועת בונות אלטרנטיבה נמסר: "הרחבת הסמכויות תאפשר לבתי הדין הדתיים לדון בדין אזרחי, כלומר- נושאים כמו חוזי שכירות, הסכמי שכר ומקומות עבודה. בבתי הדין הדתיים גברים מחליטים על נשים! אין נשים דיינות, עדותה של אישה פחות נחשבת ומעמדה נמוך משל הגבר. גברים סיימו לשפוט נשים".

החוק שעושה קאמבק ומקפיץ את הנשים

החוק שהוצג בימי הרפורמה המשפטית על ידי חברי הכנסת גפני וישראל אייכלר, ממפלגת יהדות התורה, עושה "קאמבק" - היום יעלה בוועדת חוקה, חוק שיפוט בתי דין דתיים המבקש להעניק לבתי הדין הרבניים, השעיים והדרוזים סמכות להכריע בסכסוכים באמצעות בוררות בעניינים אזרחיים. כלומר, להרחיב את סמכות בית הדין הרבני (שדן עד היום רק בנישואין וגירושין ובנושאים הכרוכים בהם) כך שיתפקד גם כמוסד בוררות בתחומים אזרחיים, כגון: ממונות, סכסוכי שכנות, שכירות דירה, עבודה וכד’.

על פי הצעת החוק על מנת שעניין יידון בבית דין רבני שני הצדדים הנוגעים בדבר צריכים להסכים לכך בכתב ובתנאי שאחד הצדדים הנוגע בדבר הינו בן דתו של בית הדין. מתנגדי החוק טוענים, שהוא יפגע בשלטון החוק, בעקרון אחדות מערכת המשפט ויוביל ליצירת מערכת דינים מקבילה שתעמוד בסתירה לחוקי המדינה, תביא לפגיעה בזכויות נשים ובזכויות יסוד.

למרות שלכאורה שני הצדדים אמורים להסכים, במציאות פעמים רבות יש יחסי כוחות לא שווים, כגון מעסיק ועובדת או משכיר דירה ושוכרת בהגיעם לחתום על חוזה, כאשר הצד החזק דורש חתימה על כך שמחלוקות ידונו בבית דין רבני, אין לצד החלש יכולת ממשית להתנגד.
בהצעת החוק לא מצויין שלסעיפי הסכמה בתוך חוזי עבודה או חוזי שכירות, לא יהיה תוקף משפטי כהסכמה לדון בביה”ד הרבני, ושבפתיחת ההליך תידרש הסכמה נוספת.

גם במקרים בהם בעת פתיחת ההליך שני הצדדים מסכימים לפתיחתו, אין שום ערובה לכך ששניהם מודעים לזכותם המלאה לסרב, להשלכות ההסכמה, ולברירות האחרות העומדות בפניהם. מה שיגרום למקרים בהם צדדים יחתמו מתוך אי מודעות מודעות או יאולצו לחתום. הצעת החוק לא מכילה נוסח טופס הסכמה ואפילו לא פרוצדורת חתימה מוסדרת.

בשונה מבית דין או בית משפט רגיל, בבוררות אין ערכאת ערעור - כמו בית משפט השלום/בג”ץ או בית הדין הרבני הגדול - גם אם החלטת הבורר שגויה או לא הוגנת, היא ההחלטה הסופית, ואין אפשרות לערער עליה.

בשונה משופט או דיין רגיל, הבורר לא חייב לנמק את החלטתו (אלא אם כך סוכם בפירוש בהסכם בין הצדדים) כלומר - הוא יכול להחליט מה שהוא רוצה והצדדים אפילו לא ידעו למה הוא הכריע כך.

בשונה משופט או דיין רגיל, הבורר לא כפוף לחוק, להלכה או לכללים כלשהם. תיאורטית מותר לו להטיל מטבע ולהכריע לפי התוצאה. אפילו חוקי מגן - חוקים שמגנים על עובדים, כמו שכר מינימום, זכויות עובדת הריונית או עובד שיצא למילואים, או איסור אפליה לא תקפים בגופי בוררות.

ח"כ הרב גלעד קריב, חבר מפלגת העבודה, ממתנגדיה הבולטים של הצעת החוק, אמר כי "ההצעה ה'תמימה' תלכוד אין ספור נשים בהמשך ההתדיינות המשפטית בבתי הדין הרבניים גם אחרי הגט והיא תאפשר אמצעי סחיטה נוסף נגד נשים בהליכי גירושין".

לפני כחודש, ניסה חבר הכנסת גפני להביא את החוק אל וועדת הכספים שבראשותו, אך לאחר התנגדות של יועמ"שית הכנסת שגית אפק שהדיון ייערך בוועדה שהוא מנהל מחדש לניגוד עניינים, ולאחר שפעילות ארגוני נשים פוצצו את הדיון לאחר שהביעו בו מחאה עזה, גפני הודיע שמחזיר את הדיון על חוק סמכות השיפוט של בתי הדין הרבניים לוועדת חוקה.

החשש של המתנגדים לחוק הוא כי הענקת סמכות בוררות לבתי הדין הרבניים היא רק צעד ראשון בדרך להפיכתם לערכאה שיפוטית מקבילה בעניינים אזרחיים, כפי שקיים כיום בענייני משפחה. מהלך כזה יוביל למירוץ סמכויות בין הערכאות, על כל המשתמע מכך.