מסמך חדש שהוצג לח"כים היום (שלישי), חושף את הפגיעה הקשה של יותר משנת לחימה דווקא באוכלוסיות החלשות ביותר. המלחמה הנמשכת פגעה בעיקר באוכלוסיות מוחלשות, שאין להן "כרית ביטחון" של חסכונות או רשת ביטחון כלכלית. מי שפועל להיטיב את המצב הוא הפורום למאבק בעוני ופעילי רשת הפעילים לחיים בכבוד. מהלך המלחמה עבור אותה אוכלוסייה קשת יום הוביל להגברת הזדקקותה למערכות חברתיות בתחומים כגון רווחה, דיור, בריאות, חינוך וביטחון סוציאלי.
כך, למשל, נכנסו אוכלוסיות אלו למלחמה כשהשירותים החברתיים היו מדוללים ומוחלשים, ועם הימשכותה הם קטנו משמעותית. בשיחות עם אנשים שחווים את המצב על בשרם ניכר הפחד, הייאוש והתחושה שהמדינה "לא סופרת אותם". "זה עולה בחיים של אנשים", אומרים רבים מהם.
יעל (שם בדוי), תושבת אור עקיבא, סייעת, פעילה חברתית במאבק בעוני, אם לשני ילדים ובת זוג למתמודד נפש, חושפת תמונת מצב כואבת על חיי היום-יום של משפחות שנאבקות לשרוד. יעל מתארת כיצד יוקר המחיה ומחירי הדיור המטפסים דוחפים משפחות רבות לקצה גבול היכולת. "אני מקבלת סיוע בשכר דירה, אבל הוא לא מספיק כששכר הדירה שלנו עולה כל שנה בעוד 1,000 שקל," היא מספרת. "בכל פעם שאנחנו עומדים לחדש חוזה, הילדים שלי שואלים: 'אימא, נוכל להישאר בבית שלנו?', למה ילד צריך לחשוב ככה?"
כמו כן, יעל מדברת על הפער שבין ההחלטות שמתקבלות ברמת המדינה לבין המציאות בשטח. "העלאת קצבאות זה חשוב, אבל זה לא פותר את הבעיה עם מחירי הדיור, התחבורה והמזון, שרק ממשיכים לעלות. אנשים שעובדים במשרה מלאה עדיין לא מצליחים לשרוד", היא אומרת. לדבריה, במקום להילחם רק על עוד קצבאות, המדינה חייבת להפעיל פיקוח על מחירי השכירות והתחבורה הציבורית, ולמצוא פתרונות שיבטיחו יציבות למשפחות. "אנחנו לא מבקשים מותרות – רק את הבסיס לחיות בכבוד".
"עבדתי במזנון הכנסת 13 שנה", מספרת שירה כהן מקריית מלאכי. "עבדתי 37 שעות ברציפות על תקציב המדינה בלי שום שעות נוספות, בלי פיצויים, בלי הבראה, בלי כלום – ולא ידעתי בכלל שמגיע לי משהו. כשהחלטתי להשמיע קול ולהילחם למען התנאים שלנו, הם בחרו לפטר אותי. בגלל שפיטרו אותנו כל פגרה, אפילו דמי אבטלה לא קיבלתי. המדינה חייבת לסייע בדחיפות ולקבל החלטה ערכית של השקעה באוכלוסייה זו, שכן זכויותיה אינן ממומשות".
בשורה התחתונה: יש צורך בהול שמשרד הרווחה ישתלט על המצב וימפה את האנשים והצרכים שלהם לפני שיהיה מאוחר מדי. עו"ד בקי כהן- קשת מהפורום למאבק בעוני: "אנשים לא מבינים עד כמה המצב חמור. אסור שהמלחמה תשמש תירוץ להזנחת המאבק בעוני. מעבר לתחושות הקשות והבושה שחשים אנשים עניים, דמיין את ההרגשה של להיות רעב. זה בלתי נתפס בישראל של 2024. לכן, המצב מדאיג במיוחד, כולל הניסיון לבטל את המועצה לביטחון תזונתי".
"זה צעד שגוי מהיסוד, במיוחד לאור העלייה המתמשכת במחירי המזון והעובדה שלמעלה מ-250 אלף משפחות בישראל סובלות מחוסר ביטחון תזונתי חמור. דווקא בעת הזו נדרש חיזוק המנגנונים הקיימים, לא החלשתם".
יוני בלסבלג, רכז הרשת לחיים בכבוד במרכזים לצדק חברתי מסביר, "האנשים המתמודדים עם עוני הם אלו שמבינים בפועל מה קורה בשטח, ויש להם את הניסיון והידע על השפעתה של המדיניות עליהם. סקר שערכנו בתקופת המלחמה, מראה שיותר מ-80% מהישראלים חושבים שחברי הכנסת לא מבינים את מציאות החיים של החיים בעוני. זה ניתוק שחייבים לשבור, והאירוע ביום שלישי נועד כדי לקרוא לכל אחד מחברי הכנסת לקדם שותפות של האוכלוסיות המוחלשות בקבלת ההחלטות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו