כבר יותר מחודש, אלפי קשישים מעוטף עזה ומצפון הארץ נמצאים במלונות, לאחר שפונו מבתיהם. למרבה הצער, שגרת יומם השתבשה לחלוטין. מחקרים כבר הראו כי ירידה בפעילות השגרתית של הקשישים גורמת לפגיעה קוגניטיבית ועלולה לסכן את חייהם. מכון פוירשטיין, הפועל בתחום הזיכרון בקרב מבוגרים, מפעיל בשבועות האחרונים, ובהתנדבות, מערך פעילות עבור אותם קשישים שפונו למלונות ברחבי הארץ.
הצוותים, המורכבים מאנשי מקצוע, מגיעים למלונות ויוצרים פעילויות המותאמות לפעילות הקוגניטיבית עבור הקשישים, כדי להעניק להם איכות חיים ולסייע להם בהתמודדות עם הטראומה שעברו.
הגענו בשבוע שעבר למלון רויאל בים המלח, שבו שוהים כאלף קשישים משדרות. במרכז היום שהוקם שם עבורם, ביוזמת עיריית שדרות, משרד הרווחה והביטחון החברתי ועמותת מטב, מתקיימות פעילויות העשרה, ובין היתר התעמלות המותאמת לגיל השלישי, חוגי תפירה, סריגה ומקרמה. משחקים מפוזרים על השולחנות, ובשולחנות עגולים מתרכזים המתנדבים של מכון פוירשטיין ומזמינים את הקשישים להצטרף לשולחן כדי לנסות את משימות החשיבה.
אף שבמלון שוהים כאלף קשישים, עד כה רק כמה עשרות הצטרפו לשולחנות, אך בכל יום המספר גדל. "אנחנו צריכים למשוך אותם לשולחנות ומנסים להגיע לעוד ועוד קשישים", אומרת לנו תמר זינגרמן, מנהלת המיזם.
פגשנו שם את מנהל המכון, הרב רפי פוירשטיין, אשר הסביר לנו על הרציונל שמאחורי הפעילות. "האנשים פה בסכנה מאוד גדולה. לקחו אותם מהבית, מסביבת החיים הטבעית שלהם. אלה אנשים שהמסגרת הארגונית שלהם - בוקר, צהריים וערב - הולכת עכשיו לאיבוד. הם לא מבשלים, לא קונים ולא מארחים. זה כך כבר יותר מחודש, ומי יודע מתי זה ייגמר".
"כשהמסגרת בחיים מתערערת, יש סכנה קוגניטיבית. זה בא לידי ביטוי בבלבול, באיבוד אוריינטציה. אלה אנשים שמראש מסגרות החיים שלהם מובנות ומאורגנות, והם בסכנה. זה מתחיל בבלבול וממשיך לשכחה, לחוסר תפקוד ולפגיעה קוגניטיבית", הוא אומר לנו.
המתנדבים של המכון, הוא מסביר, בעצם מלמדים את הקשישים לתכנן שוב, לאסוף נתונים ולארגן אותם. "הם נותנים להם אסטרטגיות חשיבה כדי לבנות שלד שעליו יוכלו אחר כך לשים את החיים שלהם".
המתנדבים מניחים דפי משימה מול הקשישים ומסבירים כיצד לגשת למשימה. במקרה הזה, המשימה היא ליצור מרובע ומשולש, בתוך ענן של נקודות חסרות משמעות לכאורה. למעשה אלה משימות בתכנון מרחבי, שמחזירות לקשישים את השליטה, יוצרות עוגנים ונותנות להם כלים אקטיביים לארגן את החיים שלהם מחדש. "אנחנו רואים השפעה מיידית. הם נכנסים למוד של חשיבה, ובתוך ההצפה הרגשית והבלבול זה נותן להם מסגרת מאורגנת, שלד. מחזיר אותם למצב של חשיבה", מסביר הרב פוירשטיין.
הפוגה ממחשבות טורדניות
תוך כדי שיחתנו ניגש אלינו דניאל ישראל, תושב שדרות בן 68, שפונה למלון. הוא נראה מוטרד ולא מרוכז, כמי שזקוק לעוגן - כך אמר לנו. תמר מניחה בפניו דף ומסבירה לו מה המשימה. הוא מתחיל לחבר בין הנקודות ותוך כדי כך מספר לנו שהוא בטראומה. "אני כל הזמן חושב על מה שעברתי. המחבלים היו מחוץ לבית שלי וכיוונו לעברי נשק. הם ניסו לחסל אותי. ראיתי אותם, ראיתי את כל מה שעשו", הוא מספר לנו ומציג סרטון שצילם, ובו רואים את המחבלים מגיעים בטנדר אל מחוץ לחצר שלו ומתחילים לירות לכל עבר. "הראש שלי כל הזמן חוזר לרגעים האלה".
במשך כמה דקות הוא מצליח להתרכז במשימה ולקבל הפוגה מהמחשבות הבלתי פוסקות. תמר מסבירה לו כי אחד הדברים הכי חשובים כרגע זה "לעבוד עם הראש אחרי מה שעברתם. זה יחזיר לך את היכולת לחשוב בצורה יותר בהירה".
רוזט גוזלן, בת 78, הגיעה למלון ביום הרביעי למלחמה. "במשך שלושה ימים הייתי סגורה לבד בממ"ד. זה היה נורא", היא מספרת. היא לא יודעת אם תחזור לשדרות. מצד אחד, ילדיה גרים שם. מצד שני, היא מפחדת וחושבת שעדיף לה להיות במקום מוגן. "ישבתי בממ"ד ולא הצלחתי לסגור את הדלת. אמרתי, מה שווה לי הממ"ד אם אני לא יכולה אפילו לנעול את הדלת? פחדתי אפילו לצאת למטבח, פחדתי שאולי הם נכנסו לי לבית".
כאמור, היא פונתה לים המלח, וילדיה, היא מספרת, שוכנו במלונות אחרים ברחבי הארץ. היא מתגעגעת אליהם, וכדי שתחושת הבדידות לא תציף אותה היא משתדלת להשתתף בפעילויות השונות שמציע מרכז היום לקשיש שהוקם במלון, כולל הפעילות של מכון פוירשטיין, שאותו היא מכירה עוד מהפעילות של המכון בשדרות.
"מכינים לנו פה הכל, שלוש ארוחות ביום. אין לי מה להתלונן, אבל אני מרגישה שזה מערער אותי", היא מודה, אבל ההשתתפות בפעילות שמציע המכון מאפסת אותה. "זה מאפשר לי לחשוב, אני מרגישה שזה מחזיר לי את השליטה בחיי", היא אומרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו