עולם המוזיקה המזרחית והים-תיכונית ידוע לא מעט בזכות סיפורי סינדרלה, אבל במקרה של אבי ביטר, הסיפור הוא בעיקר מלחמה עיקשת על הישרדות, יצירה עצמאית ומאבק מול תעשייה שלדבריו ניסתה פעם אחר פעם לדחוק אותו לשוליים.
בראיון ליוסי מרשק בפודקאסט של “All in”, ביטר פותח הכל, מהדרך הקשה שעבר לבד לחלוטין, דרך תחושת הנטישה מצד אנשים שהיו קרובים אליו, ועד למציאות הפוליטית והחברתית בישראל.
"אף אחד לא עשה לי טובה"
במשך עשרות שנים, בנה ביטר קהל נאמן ואדוק במו ידיו, ללא גיבוי של חברות תקליטים גדולות או תקציבי ענק. לדבריו, המחיר של הדרך העצמאית הזו היה כבד. “אני עשיתי הכל לבד, בלי חברות תקליטים מאחורי, בלי מימון ובלי טובות של אף אחד," הוא משחזר בראיון. "אנשים שוכחים כמה נתתי, וכשנפלתי - כולם ידעו לדרוך עליי ולהגיד 'הנה אבי ביטר'”.
התחושה הזו מלווה אותו גם במישור האישי. לדבריו, עולם הזוהר והפרסום מביא איתו לא מעט אנשים אינטרסנטים: “בן אדם שחי כמוני, עם לב פתוח ועל השולחן, נפגע הכי חזק. אנשים באים, נשארים כל עוד יש מה לקחת, וכשאין - הם נעלמים בלי להגיד שלום”.
ביטר מעולם לא היסס להטיח ביקורת על הממסד התקשורתי והתרבותי בישראל, שלטענתו ניסה להשתיק את הסגנון שלו במשך שנים ארוכות. “ניסו לסגור לי דלתות כל החיים," הוא אומר ללא מכבסת מילים. "סגרו רדיו, סגרו טלוויזיה, חשבו שאם יתעלמו ממני אני איעלם. אבל הקהל שלי לא שכח אותי, וזה מה ששומר אותי בחיים".
לצד המוזיקה והחיים האישיים, ביטר לא נמנע מלהביע עמדה גם על המפה הפוליטית הבוערת, כשהוא מתייחס למציאות הישראלית ותחושת המיאוס הציבורית.
"אני אבחר ביבי, כי בשמאל אין מנהיג... צריך ראש ממשלה צריך להיות איש חכם, איש שיודע את האנגלית טוב. שמע, זו לא מדינה קלה, יש לנו מיליון ואחת צרות. ביבי לא עשה רע, אבל אנשים רוצים שינוי. אין בעיה בשינוי, אבל תביאו מישהו נורמלי, תביאו מישהו ברמות של ביבי״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו