סדר החגים בלוח העברי

הלוח העברי הוא מערכת ייחודית המשלבת בין מחזור הירח (קביעת חודשים) למחזור השמש (קביעת עונות השנה), בניגוד ללוחות כמו הלוח המוסלמי המבוסס רק על הירח או הלוח הגרגוריאני המבוסס רק על השמש. שילוב זה הכרחי כדי להבטיח שחג הפסח יחול תמיד באביב, ושאר החגים ישמרו על מיקומם העונתי.

למרות שהשימוש בלוח הלועזי נפוץ וחיוני לקשרי יומיום עם העולם החיצון, המסורת היהודית מדגישה את חשיבות השימוש בתאריך העברי לאירועים פנימיים ומשפחתיים כמו ימי הולדת וחגים.

עקרונות הלוח העברי

מולד הירח וחודשים: תחילת כל חודש נקבעת על פי מולד הירח – הופעתו מחדש כסהר דק. חודש עברי יכול להיות בן 29 ימים ("חסר") או 30 ימים ("מלא"). הזמן הממוצע בין מולד ירח אחד למשנהו אינו קבוע, אך אורכו הממוצע הוא 29 ימים, 12 שעות, 44 דקות ו-3.33 שניות. חודשי מרחשוון וכסלו הם בעלי אורך משתנה, הנקבע לפי אורך השנה הכולל.

שנה פשוטה ומעוברת: שנה עברית פשוטה נמשכת 353, 354 או 355 ימים, ושנה מעוברת 383, 384 או 385 ימים. כדי להתאים את שנת הלבנה (כ-354 ימים) לשנת החמה (כ-365.25 ימים), שנועדה לשמור על החגים בעונותיהם, מוסיפים "חודש עיבור" (אדר א') מדי שנתיים או שלוש. במחזור של 19 שנים, ישנן 7 שנים מעוברות (בשנים 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19 למחזור).

"סימן השנה": כל שנה בלוח העברי מתוארת על ידי "קוד" בן שלוש אותיות המכיל את אפיונה. האות הראשונה מציינת את היום בשבוע שבו יחול ראש השנה (א', ב', ד', ה', ז'). האות השנייה מציינת את אורך השנה – האם חודשי מרחשוון וכסלו חסרים (ח), מלאים (ש), או כסדרה (כ). האות השלישית מציינת את היום בשבוע שבו יחול חג הפסח. שתי שנים שסימנן זהה זהות בכל פרטיהן, כולל ימי המועדים ופרשות השבוע.

סדר החגים וכללי הדחייה / הקדמה

לוח השנה העברי, כפי שאנו מכירים אותו כיום, נקבע כלוח קבוע בשנת ד'קי"ט (359 לספירה) על ידי הלל הנשיא, עקב הקושי בקביעת החודשים על פי ראייה ישירה של הירח ודיווח עדים. לפני כן, בית הדין היה מקדש את החודש על פי עדות ראייה, והידיעה הייתה מועברת באמצעות משואות (מדורות) או שליחים.

רוב החגים המרכזיים אינם נדחים או מוקדמים:

ראש השנה (א' בתשרי): הוא תחילת השנה האזרחית בלוח העברי.
כללי דחייה: ישנם כללים מיוחדים הדוחים את ראש השנה כדי למנוע מיום הכיפורים לחול סמוך לשבת (למשל) או כדי לשמור על אורך השנה בטווח הרצוי:

"לא אד"ו ראש": ראש השנה לא יחול בימים ראשון, רביעי או שישי.

"מולד זקן בל תדרוש": אם המולד חל לאחר חצות היום (12 שעות בצהריים).

"ג'ט ר"ד בפשוטה גרוש": אם בשנה פשוטה המולד חל ביום שלישי לאחר תשע שעות ו-204 חלקים.

"בט"ו תקפ"ט אחר העיבור עקור מלשרוש": אם לאחר שנה מעוברת המולד חל ביום שני לאחר 15 שעות ו-689 חלקים.

ראש השנה נחגג לרוב במשך יומיים גם בארץ ישראל, זכר למנהג הקדום של הספק בקביעת ראש החודש.

יום הכיפורים (י' בתשרי):  מופיע בתורה בשמו זה וחל בעשירי בתשרי. הוא חלק מ"הימים הנוראים" יחד עם ראש השנה. הצום הוא מצוות העינוי המרכזית ביום זה.

סוכות (ט"ו בתשרי):  חל תמיד באותו תאריך ואינו נדחה או מוקדם.

שמחת תורה (כ"ב בתשרי בארץ ישראל, כ"ג בתשרי בחו"ל):  אינו נדחה או מוקדם.

חנוכה (כ"ה בכסלו - ב' בטבת): אינו נדחה או מוקדם.

פורים (י"ד באדר / אדר ב'): חל בחודש אדר.

"פורים משולש": בירושלים (מקומות מוקפים חומה), אם פורים חל ביום שישי, קריאת המגילה תתקיים בי"ד אדר, "על הניסים" בשבת ט"ו אדר, והמשתה בט"ז אדר.

תענית אסתר: אם פורים חל ביום ראשון, תענית אסתר מוקדמת ליום חמישי.

פסח (ט"ו בניסן): חל תמיד באותו תאריך ואינו נדחה או מוקדם.

שבועות (ו' בסיון): אינו נדחה או מוקדם.

צומות עם כללי דחייה מיוחדים:

תשעה באב, י"ז בתמוז, צום גדליה: נדחים ליום ראשון אם חלו בשבת.

חגים לאומיים בישראל:

יום העצמאות (ה' באייר) ויום הזיכרון לחללי צה"ל: אם יום העצמאות חל ביום שישי או שבת, הוא מוקדם ליום חמישי, ויום הזיכרון מוקדם ליום רביעי. אם יום העצמאות חל ביום שני, הוא נדחה לשלישי, ויום הזיכרון נדחה ליום שני.

יום השואה והגבורה (כ"ז בניסן): מוקדם ליום חמישי אם חל ביום שישי, ונדחה ליום שני אם חל ביום ראשון.

חג הסיגד (כ"ט בחשוון): מוקדם ליום חמישי אם חל בשבת.

יום הזיכרון ליצחק רבין: מוקדם ליום חמישי אם חל ביום שישי או שבת.

ה"נדידה" של התאריכים

תאריכי הלוח העברי "נודדים" ביחס ללוח הגרגוריאני (הלועזי) בגבולות של חודש בקירוב. זאת משום שהשנה העברית הממוצעת ארוכה מהשנה הגרגוריאנית הממוצעת בכ-6 ורבע דקות, מה שגורם להתרחקות ממוצעת של יום אחד בכל כ-220 שנה. למרות זאת, ישנה תופעה של "שנים זהות" בהן לוח השנה העברי והלועזי, כולל ימי השבוע והמועדים, חוזרים על עצמם באופן כמעט מושלם. תופעה זו נפוצה במיוחד במרווחים של כ-220 שנים.