הקרב על הרכבת הקלה בי-ם: העבודות מציתות את המתח בין חרדים למדינה

בתקופה האחרונה נדמה כי מחאות הציבור החרדי סביב עבודות התשתית של הרכבת הקלה ברחוב בר אילן בירושלים עלו מדרגה. כמעט מדי יום מתפרסמים תיעודים של עשרות מפגינים שמגיעים למקום בהוראת רבנים, מדליקים מדורות ולעיתים אף גורמים לנזק לציוד של הזכיין. לא פעםמתפתחים עימותיםבין המוחים לבין כוחות האבטחה, המשטרה ואף הפועלים עצמם.

רחוב בר אילן, אחד מצירי התנועה המרכזיים בבירה המחבר בין שכונות צפון העיר למרכזה, אינו זר למאבקים בין דת למדינה. כבר בשנות ה-90 הפך הציר לזירת מחלוקת סביב דרישת התושבים החרדים לסגירתו בשבתות ובחגים, מול התנגדות הציבור החילוני. לבסוף נקבע בבג"ץ כי הרחוב ייסגר לסירוגין בלבד. עם השנים פחתה התנועה בו בשבתות, בין היתר בשל מיקומו בלב אזורים חרדיים.

כעת, במסגרת פרויקט הרכבת הקלה בירושלים, מתוכננים לעבור ברחוב שני קווים מרכזיים בתוואי הקו הירוק: קו L4, שיחבר בין גילה להר הצופים, וקו L5, שיחבר בין הר נוף לנווה יעקב. שני הקווים צפויים לעבור דרך בר אילן בדרכם לצפון העיר.

עם תחילת העבודות בשנת 2020 החלו גם המחאות. נתן (שם בדוי), תושב האזור המשתתף בהפגנות, מסביר: "זה סיפור ישן. מדינת ישראל החליטה שצריכים להקים קווי רכבת קלה על הציר, בלי להבין שזה מפריע לציבור. על פי התכנון, הרכבות שיעברו במקום צפויות להעביר סטודנטים 'בכמויות' בשכונות שלנו, וזה דבר שיערער את הצביון החרדי כאן. הדבר הזה ייצור מצב שבחור חרדי לא יוכל ללכת ברגל באזורים הללו, והם עושים את זה בכוונה כדי שנתקפל ונלך משם, על מנת שיוכלו לבנות במקום מעונות עבור הסטודנטים. לא ניתן לזה לקרות".

לדבריו, לא מדובר רק בקבוצות קיצוניות: "כלל רבני השכונות מסביב לרחוב, מכל החוגים, התבטאו נגד קיום העבודות הללו. אי אפשר להגיד שהקיצוניים הם אלה שיוצאים למחות. גם חברי מועצת עיריית ירושלים החרדים נאבקים בחלקם נגד העבודות. מה שכן אפשר לייחס לקיצוניים זה את האלימות, את השריפות ואת הוונדליזם באתר. מבחינתנו, צריך להפגין - לא לפרק עבודות".

נוכח ההסלמה, הגורמים האחראים על הפרויקט יצאו לאחר חג הפסח בתוכנית בזק שנועדה לקצר את משך העבודות לחצי שנה במקום שנה. במסגרת זו הוחלט לבצע את העבודות בכל המקטע בבת אחת, לצד חסימת צמתים, הצבת גדרות נוספות ותגבור האבטחה האזרחית והמשטרתית.

אלא שגם הפתרונות הללו אינם מספקים מענה מלא. גורמים המעורים בפרטים מציינים כי למאבטחים האזרחיים סמכויות מוגבלות, ובפועל האירועים מסתיימים לא פעם בהתערבות של המשטרה ומג"ב, תוך בזבוז שעות עבודה רבות ועלויות כבדות - שמגולגלות בסופו של דבר על הציבור.

למרות המאמצים לסיים את העבודות בקרוב, בקרב המפגינים אין סימנים לרגיעה. נתן מדגיש:
"ניסינו להגיע להבנות מול עיריית ירושלים ולצערי זה לא צלח, בדיוק כמו שראש העיר משה ליאון מפר את ההבנות ברחוב יחזקאל ובונה שם תחנות רכבת קלה. אם המטרה היא להקל על התחבורה הציבורית, נשמח למצוא פתרון משותף. אם זה עבור פגיעה בצביון החרדי, נמשיך להיאבק. גם אם יסיימו את העבודות, אתה לא יכול להציב מאה שוטרים על כל קרון. אנחנו לא ניתן לרכבות לנסוע. נעמוד על המסילות ונחסום אותן. הרבנים הורו לנו להמשיך ולהיאבק עד כלות כוחותינו".

בינתיים, הביקורת בירושלים מתרחבת מכל עבר: תושבים מתלוננים על עיר שהפכה לאתר בנייה עמוס ורועש, מבקרים את העירייה על ניתוק מהשטח, ותוהים מתי הרכבת הקלה תתרחב ותשפר את השירות. במקביל, נשמעת גם ביקורת כלפי המפגינים החרדים - על כך שהם מעכבים פרויקט תחבורתי שאמור לשרת גם את הציבור שלהם.