בהפגנה בירכו: "חג חירות שמח"

טוב, אז מתי קובעים בקלפי? מצידו של בנימין נתניהו אפשר גם מחר. אתמול, בהפגנת הימין, הוא מצא אוהדים ששים אלי קרב. כפי שזה נראה בירושלים, הוא לא יתפשר על פחות מנוקאאוט.

נתניהו עלה לבמה כמו כוכב רוק אמיתי. "ערב טוב, ירושלים", בירך את הקהל, שהחזיר עם הקריאה הוותיקה "היידה ביבי". כולם שם ידעו את המילים והלחן, רק חיכו לסימן. "לכו הביתה כי אתם חלשים", רעם המנהיג, והם השלימו עם הקריאה "בנט הביתה".

זה היה אמור להיות ערב לוחמני: מחאת הקו האדום, פיגועים, מרירות על ממשלה רופסת. לוחמנות היתה אמנם בשפע, אבל לצידה השמש זרחה גם בשעות הערב, החיוכים הורעפו, מכוניות עם דגלי ליכוד עלו בשלווה מנצחת את הקסטל. ההרגשה היתה שעוד רגע החובבנים מפנים את הלשכה, ובעל הבית חוזר למקומו הטבעי. יום שחרור ירושלים.

נתניהו ביקש מהימין לאחד שורות במהרה ולחקות את עידית סילמן, שחזרה הביתה והתקבלה בזרועות פתוחות. "כולנו אחים ואחיות, משפחה אחת", הבהיר שהוא מוכן לסלוח לכל מי שערק.

מנטה במקום בקלאווה

זה היה יומה הגדול של סילמן, ששוחררה אחרי חודשים ארוכים בשבי השמאל. אתמול בשש בבוקר היא עוד היתה מועמדת לגלות באי השדים, שעה אחרי כבר עמלו על שלט ענק שהונף לכבודה בהפגנה" "יש קונה עולמה בשעה אחת". "אני אף פעם לא קיללתי אותה, אנחנו עם אחד", הבהירה מלי בן חיים, תומכת נתניהו ותיקה. "זו ממשלת זדון שבעזרת השם הולכת בקרוב הביתה, הרבה בזכותה".

בתחילת הערב היה שם רק הקומץ. סגרו כבישים, פינו רכבים, אבל זיהינו בשעת השין, שבע בערב, בעיקר את השרופים, שחילקו דגלי ישראל להשלמת התפאורה וסוכריות מנטה על תקן בקלאוות. "אתה מבין? הערבים מחלקים עוגיות כשרוצחים יהודים, ואנחנו כשמצילים את העם", אמר לי רן כרמי בוזגלו שהלך אחרי נתניהו באש ובמים, לא נטש את הקפטן גם בשעות הקשות.

את החיוך מפניו של בוזגלו, שכבר הבטיח שירוץ ברשימת הליכוד בבחירות הקרובות, אי אפשר היה למחוק. "חג חירות שמח", בירך את הסובבים. "את כדור השלג הזה כבר אי אפשר לעצור", הבטיח.

כששאלתי מה דעתו על יקירת המחנה, הגברת סילמן, הוא חייך בשביעות רצון. "כשהספינה שוקעת - העכברים בורחים. נותרו להם כעת רק סירות הצלה. יש לי עוד סקופ בשבילך", המשיך את הערב המאושר. "ידיעה חמה היישר מישיבת סיעת ימינה: בנט לשקד 'איפה כולם?' איילת: 'אנחנו כולם'".

לא רחוק ממנו הסתובב אברהם דלאל, שהגיע ממודיעין ובבחירות האחרונות הצביע ימינה. "היום תגיד אצלנו בבית 'בנט', זה כמו שקיללת", הסביר. "בגד בנו, זו המילה. אם לפיד היה מקים ממשלה אז בסדר, שמאלן, אבל הוא? אני מרגיש היום הקלה גדולה, אבל עד שהממשלה הזו לא תיפול - זה לא נגמר".

עוד כמה חודשים

האווירה החלה להתלהט לקראת מהדורת החדשות של השעה שמונה. הטון השולט היה ימין הארד־קור, ציבור שהבהיר שאין סיכוי שיישען על הרשימה המשותפת או שישלב ידיים עם מנסור עבאס. "העם דורש זהות יהודית", שרו כולם.

לא היה צריך לעבוד קשה כדי לזהות את צבע המחנה שהתגבש ליד קריית הממשלה. זה לא היה הקהל המיואש שהגיע לא מזמן לכיכר הבימה בתל אביב. כאן הרוב הורכב בעיקר מחובשי כיפות, ובד לבן הפריד בין גברים לנשים. לא חובה, אבל רצוי. ימין על אמת, על כל גווניו, כולל בנצי גופשטיין, שחילק מדבקות "הרב כהנא צדק". 

המארגנים ציפו ליותר מהאלפים שהגיעו, אבל שום דבר לא יכול היה למחוק את האופטימיות שריחפה באוויר. ב־17 במאי יציינו 45 שנה למהפך של 77'. לכל ליכודניק שהגיע אמש היה ברור שהפעם הוא לא יצטרך להמתין עשרות שנים, מקסימום כמה חודשים, עד להשלמת החפיפה.