המדינה תקועה בצומת

מעצבי דעה בשמאל ובמרכז מבקשים לבנות תמונת ניצחון, כאילו עמדה מערכת הבחירות מראשיתה על שאלה אחת: בעד או נגד נתניהו לראשות הממשלה. עוד הם בקשים להראןת כי הגוש נגד נתניהו ניצח.

מדובר בתחבולה שבאה להסיט את הציבור הישראלי מהדיון המהותי לעתידו. במעטפת החיצונית של הדיון הציבורי, התחבולה השיגה את מטרתה. היא דחקה לרגע את המחלוקות המהותיות הבוערות במבנה העומק של שיקולי הבוחרים והמירה אותן בשאלה אחת פשוטה: כן או לא לנתניהו. אלא שלמרות כל מאמצי התעמולה, הציבור ברובו לא נטש את חובתו לשאלות היסוד הניצבות במבנה העומק של הסיפור הישראלי. מכאן ההסבר העיקרי לתמיכה היציבה בנתניהו. השקפת העולם המודעת והבלתי מודעת, על הדרך הראויה למדינת ישראל בשאלת תכליתה כבית לאומי לעם היהודי, היא שכוננה גם בבחירות אלה את שיקולי הבוחרים והיא שתמשיך לקבוע גם בבחירות הבאות.

המפעל הציוני תקוע בשנים האחרונות על פרשת דרכים. הדרך האחת מובילה אל חזון מדינת ישראל כמדינה יהודית, כביטוי לשאיפת הדורות לגאולת ישראל. הדרך האחרת מבקשת להשתחרר מכל פנטזיה של חזון גאולה. אוחזת בבשורת חברה אזרחית, במדינה משגשגת שכיף לחיות בה, בשאיפה ללא יותר ממדינת חוק מתוקנת. סוג של דנמרק על שפת הים התיכון. רוב מובהק בין בוחרי גוש נתניהו, יחד עם רוב בוחרי מפלגות סער ובנט, בחרו מתוך דבקות בדרך הראשונה.

הבלטה רדוקציוניסטית של כל שאלת הבחירות על כן או לא לנתניהו, משולה לקבוצת נוסעים בהמתנה על הרציף בתחנת הרכבת בברלין, ונתונה במחלוקת לאן נוסעים מזרחה או מערבה. הוויכוח נערך מול שתי רכבות שעומדות בתחנה זו לצד זו, אחת לוורשה והשנייה לפריז. בשלב מסוים - בהעדר יכולת הכרעה באיזה מהן לבחור - מישהו הצליח להסיט את הדיון לשאלת לגיטימיות נהג הקטר. הרכבות בתחנה צמודות ודי דומות זו לזו. שאלת הבחירה בנהג הקטר נראית לרגע כשאלה מוחשית יותר שאפשר אולי להגיע בה לידי הכרעה. אלא שמרגע שהרכבת יוצאת מן התחנה, לא משנה מי יהיה נהג הקטר, המסילה היא שתיקבע לאן מיועדת הרכבת.

ובחזרה לנמשל, נפתלי בנט או גדעון סער, כראש ממשלה בקואליציית שמאל יהיו כנהג קטר שעלה על הרכבת הניצבת על המסילה המובילה ליעד האחר. במושגי הנמשל, זו מסילה המובילה לחברה אזרחית מנותקת מכל חובה לגאולת ישראל ולתוכנה המהותי של מדינת ישראל כמדינה יהודית. גם אם ישבעו במחויבות לעקרונותיהם המוצהרים, המסילה תוביל אותם ליעד האחר. נתניהו, לעומתם, גם אם אינו המנהיג הנושא במוצהר את דגל גאולת ישראל, יושב בכוח בוחריו, בתא נהג הקטר, על רכבת המונחת על מסילת המדינה היהודית. כאן טמון ההבדל המהותי שמציג את כל מערכת הבחירות באור אחר.

בבחירות האחרונות, לא פחות מאשר בימים ראשונים להקמת המדינה, עם ישראל המשיך להיאבק על דרכו: בין מדינה יהודית ייחודית, לבין מדינת חברה אזרחית ככל העמים. זו הייתה וממשיכה להיות שאלת היסוד להנהגת מדינת ישראל. שאלה זו מכווינה את כל ממדי העשייה, גם את הגישה לשאלת ההשתלבות בקואליציה של מפלגת רע"ם. למדינת ישראל לא צריכה להיות מניעה מלשלב בממשלתה ייצוג ערבי. כל זאת בתנאי שהשילוב אינו מפר את סדר היום ותכנית העבודה של הממשלה כרשות מבצעת, במדינה המחויבת לייחודה ולייעודה כבית לאומי לעם היהודי.