"אם המצפון שקט - אין סיבה להתפטר"

אחרי שעורר סערה כשקבע כי "אחריות אינה אשמה" כשדיבר אחרי האסון הנורא במירון, השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, לא מתנער מדבריו.

הוא לא חושב שהוא או מי מצמרת המשטרה אשם במה שאירע, לא סבור כי מישהו מהם צריך להתפטר בעקבות המחדל, ומודיע כי המשרד לביטחון הפנים בראשותו וצמרת משטרת ישראל ישתפו פעולה עם כל חקירה שיוחלט עליה, אם יוחלט.

בדיעבד אתה מצטער על משהו בהתנהלות על הר מירון?
"אני חושב שלשאול מישהו אם הוא מצטער על מה שקרה זה כמו לשאול אחרי תאונת דרכים קטלנית אם מוטב היה לא לנסוע. ודאי שמוטב היה לא לנסוע אם זו התוצאה, אבל לפי ההיגיון הזה אף אחד לא ייסע לשום מקום אף פעם".

למה התכוונת כשכתבת שנשיאה באחריות אין פירושה אשמה?
"יש בשיח התקשורתי ערבוב בין אחריות לבין אשמה", אמר אוחנה, שהוסיף: "אין הדבר כך. אני אחראי לכל מה שמתרחש ויש לו קשר לכל הגופים שקשורים למשרד שלי. האחריות פירושה לעשות הכל כדי שמקרים כאלה לא יישנו שוב. לתחקר, ללמוד, להפיק לקחים. שאלת האשמה היא שאלה משפטית נפרדת".

אז מי בעל הבית והפרויקטור הראשי של האירוע?
"לצערי, הנושא הזה לא הוסדר למעשה אף פעם. אמרתי כבר שגם אני וגם כל נושאי האחריות והתפקידים נשתף פעולה עם כל מנגנון בדיקה שייקבע, וכך יהיה".

קראת את דו"חות מבקר המדינה? דאגת ליישם את הנאמר בהם?
"קראתי את החלקים הרלוונטיים".

הכוונת התנועה היא לא עניין פעוט. המשטרה הבטיחה למארגנים שתדע לווסת את כניסת האוטובוסים כשתראה לחץ. זה לא קרה.
"ודאי שזה לא עניין פעוט והמשטרה לקחה את זה מאוד ברצינות. המשטרה הכינה תוכניות כדי שתהיה הגעה מסודרת למקום ובמידת הצורך יהיה פינוי מהיר", מסביר השר.

תגיד, איך זה שנהרגו 45 אנשים, ואף אחד לא התפטר?
"כדי לדעת אם התפקוד היה נכון, אני בודק אם ההיערכות היתה מלאה ורצינית", אומר אוחנה, "אם הקדישו די מאמצים וסד"כים למען האירוע הזה. למעלה מחצי שנה נערכים לאירוע במירון. אני לא מכיר אירוע דומה של עשרות ישיבות. כמעט 5,000 שוטרים בשטח. אני בודק אם עשו את כל התרגולות וכל המוכנות הנדרשת, ולכן אני לא מוצא רבב בהתנהגותם של גופי ביטחון הפנים".

עכשיו יש קריאות לוועדת חקירה ממלכתית. אתה תומך?
"אני לא מתנגד".

"אסון קשה מאוד"

בלי כל קשר לאחריות פלילית, האם אין הצדקה שהצמרת תניח את המפתחות?
"ממש לא. אם מצפונם שקט והם עשו כל שיכלו להיערך לאירוע, אין סיבה שיעשו משהו", משיב אוחנה, "יש פה טרגדיה איומה ואסון קשה. ביום האירוע ביקרתי פצועים כדי לשמוע מה קרה. לאחר מכן, עד כניסת השבת סייעתי למשפחות ברגעים הקשים, במכון לרפואה משפטית, ואת הימים האלה אני מקדיש לניחומי אבלים. אני לא שומע שם את הדברים שאני שומע באולפנים. אני שומע הרבה דיבורים של אחדות, שזו צוואת ההרוגים, זה אופי האוכלוסייה שממנה הם באים. הם לא רוצים את הפילוג".

הראיון המלא - מחר ב"ישראל השבוע"