הממשלה הישראלית-פלשתינית הראשונה משנה את צביונה של המדינה

התקציב, גיל לימון, החקיקה הפרסונלית, הוועדה למינוי שופטים ומינויי שגרירים: הממשלה הזו עובדת לקבע את שלטון השמאל. בואו נחבר את הנקודות:

1. תמונת השבוע: יו"ר רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, ספון בלשכה שקיבל בקומת הממשלה בכנסת, משם עקב אחרי דיוני התקציב בממשלה. בזה אחר זה עלו אליו השרים ופקידיהם לרגל, פירטו באוזניו את סעיפי התקציב ואת משמעותם, והוא, עם עוזריו, עשה את המתמטיקה. כשהתרצה, הניד בראשו.

הוא זה שאישר את התקציב, ובלעדיו - לא היה יכול בנט לעלות לדוכן הכנסת ולהכריז בגאווה שעלה בידו. כך נראית הממשלה הישראלית־פלשתינית הראשונה; כך פועלת הפריטטיות האמיתית. בנט ולפיד החליפים - עבאס הוא החליף. וחליף, יש רק אחד.

זה לא קוריוז כי אם סמל לסיפור האמיתי בתקציב של הממשלה הזאת, שמשמעותו היא שינוי סדרי העדיפויות של מדינת ישראל. זה לא רק תקציב עם גזרות. זה שינוי צביונה הציוני־יהודי של מדינת ישראל: הכשרת המובלעות הבדואיות בנגב וכינונה של מדינת בדואיסטן בדרום ובגליל; הרפורמה בכשרות; הקמת החטיבה הרפורמית במשרד התפוצות; ההכפפה של "נתיב" לשר האוצר ליברמן; דחיקת מעמדם של הדיינים.

הקו המסתמן הוא ברור: ישראל משנה את פניה ברוח שמאל פרוגרסיבי נוסח אמריקה. היקף ההשפעה ההיסטורי של התקציב הזה על האתוס הלאומי של ישראל גדול ועמוק יותר מזה של אוסלו וההתנתקות ביחד. 

2. ומה שלא משתנה באופן רדיקלי, מתעצם באופן רדיקלי. עם אישור מינויו של גיל לימון לתפקיד המשנה ליועמ"ש, השלימה חבורת סלאח א־דין את ההשתלטות שלה על המבצר, זה שבחדריו הפנימיים שמורות הכספות שבהן אצור כל הזיכרון הארגוני של ד"ר אביחי מנדלבליט. כל מארג הקשרים של בכירי המדינה, כל אחיזות הגרון. גיל לימון הוא חברו הטוב של מנדלבליט, והדבר מוכר וידוע לכל בכירי סלאח א־דין.

זו לא עוד נאמנות מקצועית; עוזר אישי במשרת אמון במשך עשור זה לא סתם "סגן". הוא ייצג אותו בתקשורת, הוא הגן עליו כשהסתבך ונחקר באזהרה. בכל הקשר אחר, החברות הזו הייתה מחייבת פסילה על הסף, אבל מישהו צריך לשמור על הקלטות. זהו טקס העברת המקל האמיתי בפרקליטות, מסירת המפתח לחדר הכספות. מבחינת מנדלבליט, מפלס המתח לקראת מינוי היועמ"ש הבא - ירד פלאים. בנט ושקד יצביעו בעד גיל לימון בממשלה, כי תמיד עדיף לשמור על יחסים קרובים עם היועץ ועם מקורביו. מעולם שלטון המשפטנים לא היה מקובע וחזק כפי שהיה עם המינוי הזה.

3. אבל אף פעם אין עוצמה רבה מדי, ושלטון המשפטנים קיבל זריקת בוסט נוספת השבוע, בצורת הצעת החוק המונע ממי שהוגש נגדו כתב אישום להתמודד וגם לכהן כראש ממשלה. הידיים שהגישו את החוק היו ידיה של חברת הכנסת מיכל שיר, הזכורה לנו מליל החניונים. אבל היא עשתה זאת בשם שולחה, גדעון סער, שתמונותיו מעטרות בימים אלה את נתיבי איילון.

זו הצעת חוק שכל כולה ניסיון לקטול את מי שעדיין יכול לסכן את בשורת השינוי. וזה אכן מדהים שגם עתה, כשהוא חלש ובאופוזיציה, נתניהו ונוכחותו הכריזמטית נתפסים כאיום הגדול ביותר על ממשלת השינוי בכלל, ועל גדעון סער בפרט. אבל מי שבאמת ירוויח מהחוק הזה הוא לא סער, אלא השמאל - ובעיקר יאיר לפיד, שצריך לשלוח פרחים למשרדי תקווה חדשה.

4. את השבוע הטוב ביותר שיכלה לבקש לעצמה הרשות השופטת סגרה ההצבעה על נציגי הכנסת בוועדה למינוי שופטים. ארבעה שופטי עליון ייבחרו בשנה הקרובה. זה אולי השלב המהפכני החשוב ביותר, בפרט לאחר מימוש החוק הנורבגי, כשהכנסת מתמלאת בזרם של עובדים זמניים בצורת ח"כים חצי־אלמוניים ממקומות לא־ריאליים, ומאבדת את היכולת לייצג באופן אותנטי את הריבון, קרי העם. וכשהכנסת נחלשת, הרשות השופטת מחזקת את מעמדה כמולכת האמיתית בממלכה. היא תהיה המחוקקת, היא תהיה הסמכות שתעניק אישורים לרשות המבצעת.

מינוים של ארבעה שופטים שיכריעו את אופייה של ישראל הוא ממד נוסף בשינוי הרדיקלי שמובילה הממשלה הזו. שקד ובנט מתגאים שהשיגו רוב לימין בוועדה למינוי, עם בחירתו של שמחה רוטמן ממפלגת הציונות הדתית, לצד שקד וסער. אבל האמת היא ששקד היא חיילת נאמנה דווקא של גוש השמאל: שנותיה במשרד המשפטים זכורות בעיקר בהגנה על שי ניצן, בחברות עם אסתר חיות, בקרבה למנדלבליט ובהגנה על אמי פלמור. בפועל, היא הייתה ונותרה משרתת האינטרסים והאג'נדה של חבורת סלאח א־דין, והיא תשמש הזרוע הביצועית של גיל לימון, מנדלבליט ואסתר חיות בוועדה למינוי שופטים.

על גדעון סער - יציר כפיה של מערכת המשפט, אשר גדל אצל עדנה ארבל, התחנך אצל זמיר וצמח לצד חברתו הקרובה דינה זילבר - אין מה להכביר מילים. ימין שמרני ומשפטי זה לא הפורטה שלו. השמאל בישראל יזכה גם יזכה למנות ארבעה שופטי עליון, מחוקקי על, שימשיכו בביצור בית הלורדים הישראלי ובדחיקת רגליו של הריבון.

5. וכמעט בלי שנשים לב, מתחת לרדאר, מרחיב ראש הממשלה הבא, יאיר לפיד, את גבולות ממלכתו העתידית ומאייש עמדות מפתח באנשי אמונו. רונן הופמן - פעיל יש עתיד, לשגרירות בקנדה. השרה לשעבר יעל גרמן - לפריז.

לא רק בשירות הדיפלומטי, גם ברשות החברות ובכל מרחבי השירות הציבורי, לפיד בונה את התשתית האנושית שלו במהירות שלא מביישת חילופי שלטון באמריקה. צונאמי של מינויים. בכירים ובעלי תפקידים שנקלטים כעת, מתמקמים, מסתגלים, צוברים כוח, בקרוב יתחילו למנות בעלי תפקידים בסביבתם ולמעשה יבנו עבור לפיד את האדמיניסטרציה והביורוקרטיה הנוחות ביותר שיכול לבקש לעצמו ראש ממשלה מהשמאל עם כניסתו לתפקיד.

לפיד 2023 כבר כאן. אבל מבחינת החליף עבאס, זה היינו הך.