ההצבעה בכנסת שנועדה להביך את אנשי הימין בקואליציה בנושא החלת הריבונות ביו"ש היא נושא אחד. נרשם. הם מתנגדים. אבל באותו הקשר צריך לשים לב למסע לחצים ואולי איומים סמויים שמתפתח מצד השמאל האנטי-ישראלי כלפי בכירים בקואליציה, בעיקר מהמגזר הביטחוני.
מי היה מאמין שאלוף במיל' יאיר גולן ימשוך את חתימתו מהמכתב שבו התאחדו הח"כים בגינוי החרם של בן אנד ג'ריס על שטחי יו"ש ועל היישובים היהודיים. גולן טען שגילה לפתע בעקבות מוסי רז שהאיר את עיניו, כי היישובים היהודיים ביהודה ושומרון אינם חלק ממדינת ישראל. זאת הנקודה שבה נפגשים צמד רעים עם האנטישמיות. ומה אם כרגע היישובים לא נכללים בגבולות ישראל? מבחינת הריבונות, ישראל ריבונית ביו"ש והיא חופשייה מבחינת החוק הבינלאומי לממש את ריבונותה. בכל מקרה, היישובים חוקיים. החרם הוא אנטישמי מלכתחילה ואולי אף חמור יותר מאשר חרם על ישראל - משום שהוא מחרים ישובים כי הם מאוכלסים ביהודים.
אבל הלחץ של ח"כ רז על ח"כ גולן מצטרף לקמפיין שפתח בו ארגון שוברים שתיקה. בתחילת השבוע נראו שלטי ענק בכניסה לירושלים שמזהירים את שר הביטחון גנץ ואת השר לביטחון הפנים בר-לב: "אלימות מתנחלים ל א במשמרת שלכם". האיום מלווה בציטוטים של שני השרים. השלטים נעלמו בינתיים מקירות הבניין, משום שמדובר היה בבניין ממשלתי.
כשמצרפים את "קמפיין הגלידה", את דג הרקק מוסי הנועץ שיניו בדג גדול ועצל ואת קמפיין השילוט של שוברים שתיקה, מקבלים איתות. שוב השמאל הרדיקלי, האנטי-ישראלי, מכתיב את הקו. מפגין ביטחון עצמי יהיר בהנחתות שלו כלפי שרים בכירים. ואיך יכול סגן שר בממשלה להימנע מגינוי חרם על יישובים יהודיים?
חקיקה להחלת הריבונות ביו"ש לא תפתור את בעיית הממשלה הזאת. שרי המגזר הסרוגי-ממלכתי בממשלה ניצבים חסרי אונים אבל גם אדישים, בשעה שהשמאל ממשיך לעבוד. גדעון סער ונפתלי בנט עדיין לא נתנו נימוק טוב לכינון הממשלה שמתחילה לצבור נזקים על נזקים, פצע לחבורה ומכה לסטירה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו