השר אלקין על דברי גנאים: "אסור שאיום של רע"מ ישפיע על קבלת ההחלטות בקבינט"

לקראת ציון 16 שנים לתוכנית ההתנתקות, היום (שלישי) התקיים כנס קטיף ה־7 לאחריות לאומית בשיתוף עיתון "ישראל היום", במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים. הכנס מועבר בשידור חי באתר "ישראל היום" ובאפליקציה. 

אלקין: "ההתנתקות הייתה כישלון אחד גדול"

זאב אלקין, שר הבינוי השיכון, בשיחה עם דניאל רוט-אבנרי על לקחי העבר: "ברור שההתנתקות הייתה כישלון אחד גדול, סברתי כך גם אז. ברור שההתנתקות נתנה דלק לחמאס, גם להשתלטות על רצועת עזה, כי בסופו של דבר היא שידרה מסר, ולפיו מדינת ישראל מתקפלת תחת לחץ, בדיוק כמו שקרה בלבנון בתקופה של אהוד ברק. וזה כמובן חיזק מאוד את החמאס. היו המון תקלות מהרגע הראשון בנוגע לטיפול במפונים. שנה אחרי זה נבחרתי לכנסת ואחד הדברים הראשונים שעשיתי בכנסת, יחד עם אורי אריאל, היה להקים שדולה למען מגורשי גוש קטיף, ובהמשך הקדנציות שלי אחד הדברים הכי חשובים שעשיתי בכנסת עד היום היה סיוע למגורשים.

בנוגע למדיניות מול רצועת עזה, הממשלה החדשה נוקטת כרגע קו יותר תקיף כדי לשנות את המשוואה גם ביחס להטרדות הקטנות וזאת בכלל מגמה כוללת. כשאני משווה מה שהיה כשנכנסנו לפוליטיקה, שלא הגבנו על ירי רקטות אם לא הייתה פגיעה, היום אנחנו מגיבים בצורה די תקיפה גם על בלון - וטוב שכך. פה אנחנו מנסים לשנות את המשוואה. הבעיה היא לא עוצמת התגובות, אלא ההתעצמות. מה שיש בצד השני ורמת האיום משנה לשנה הולכת וגוברת וזה מחזיר אותנו לאותה טענה של תחילת השיחה ועל הטעות בביצוע ההתנתקות". כמו כן, השר אלקין אמר כי "בשלב זה עומדים בדין שדרות כדין תל אביב ובדין בלון כדין רקטה".

שר הבינוי והשיכון הדגיש כי בקבינט הנוכחי ישנם חברים שכבר כיהנו בעבר בקבינט המדיני ביטחוני, ועל רקע האיומים מצד מפלגת רע"מ ושל חבר הכנסת מאזן גנאים כי אם יתקפו בעזה - אז הממשלה תיפוך, אמר אלקין כי "אסור בכלל שאיום של רע"מ ישפיע על החלטות שמתקבלות בקבינט. בשום הזדמנות לא עלתה בדיוני הקבינט אמירה כמו 'רגע, אבל מאזן גנאים אמר...'.
מדובר פה בשיקולים הנוגעים לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל ורק האינטרסים הללו יעמדו לנגד עינינו. אם בעיניי מישהו זה לא מוצא חן, שיעשה את שיקוליו הפוליטיים. האמירה של חבר הכנסת גנאים לא תהיה חלק ממערכת השיקולים שלנו בשמירה על ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה".

עוד ציין אלקין כי "זאת ממשלה עם פערים אידואולוגיים גדולים, אני רוצה להזכיר שב-2009, הממשלה שהקמנו הייתה עם אהוד ברק וכל נושא ההתיישבות הופקדו בידי אהוד ברק. ב-2013 ישבתי עם ציפי לבני ולא נדבר על הממשלה הקודמת עם כחול לבן. רוב מוחלט שהימין הקים פה היו עם פערים אידיאולוגיים. מכל המפלגות שהיום ישובות בקואליציה יש רק שתי מפלגות שלא ישבו בקואליציית נתניהו - מרצ ורע"מ".

בועז ביסמוט, עורך "ישראל היום", נשא דברים באירוע ואמר: "אני זוכר את 2005 כשהגעתי למאורטניה לשנתיים, מדינה בצפון אפריקה, גדולה מאוד בשטחה, אוכלוסיה מאוד דלילה של 4 מיליון תושבים, גם שם לא מתים עלינו בלשון המעטה. בקיץ 2005 היינו במעון השגריר, וראינו את התמונות המזעזעות של הפינוי בהתנתקות. זה היה מדהים לראות את המחנות - הכחולים נגד הכתומים - והייתי מאוד מודאג. כשהגעתי לישראל לחופשת מולדת, כעבור שבוע או שבועיים, ראיתי את האווירה הציבורית המאוד לא נעימה. כמעט הייתה אצבע מאשימה כנגד הכתומים שלא 'מכבדים את החוק ומחרחרי מלחמה', כי הם פשוט התיישבו בארץ. זה היה דבר די מדהים לראות את זה, ומאותו רגע אמרנו לעצמו שבוא נקווה שאת התמונות האלה לא נראה יותר.
חלק מהכנס הזה, נועד כדי לומר שמותר להתנגד ולא להסכים בנועם. דבר נוסף זה הסגנון שהפך לפשוט בוטה. הבעיה היא שלא כל כך נעים לשמוע מה שקורה בין הפוליטיקאים שלנו, ומזל שבלילה הילדים שלנו כבר ישנים. אבל מותר שתהיה ביקורת, מותר להיותר מודאג, רצוי להיות מודאג ובסוף להגיד סתם דאגתי.

אנחנו זוכרים הבטחות שהיו ב-2005, ומותר לשנות כיוון ואסור להיות דוגמטי. אבל יש דברים שלא - וזה נקרא הבטחה. כשהבטחת משהו תעמוד במילה. הנושא של יישוב ארץ הוא נושא עקרוני. ראש ממשלה בישראל הבטיח דברים הפוכים לחלוטין ולכן לאזרח במדינה מותר להיותר מודאג כשמנהיג לא עומד במילה שלו, כי ראינו בעבר לאן זה הולך. ב-2005 שמענו בעיקר קול אחד, והקול הזה של התקשורת הישראלית היה "שיהיה לנו שלום וביטחון". והשלום הזה, כפי שהבטיחו לנו, כלל גם השמדת ושריפת בתי כנסת שהשארנו שם מאחור. "ישראל היום" אז לא היה קיים, ואם הוא היה קיים הוא היה הקול השונה. הוא היה מזהיר ואומר שכאשר משנים כיוון והכיוון הזה לא לרוחנו - לא רק מותר להציב תמרור האט, אלא לעיתים צריך גם תמרור עצור.
העיתון נולד רק ב-2007, לאחר ההתנתקות ולאחר פינוי 4 יישובים בצפון השומרון. וכאשר מנהיגים לא עומדים בהבטחות התפקיד שלנו הוא להזהיר".

בסוף דבריו אמר "עורך ישראל היום": "הייתה לי זכות לראיין את נשיא ארה"ב הקודם בבית הלבן, ובראיונות יש תמיד את השיח בין מרואיין למראיין ואני זוכר שבראיון השני שלנו בחודש אפריל בבית הלבן, כאשר בכל הערוצים תקפו את הנשיא טראמפ, ודיברנו על ביטחון מדינת עם ישראל וגם על ריבונות ישראל. וזאת לא מילה גסה".

ח"כ יריב לוין התראיין על ידי העיתונאית יפעת ארליך ואמר: "לו נפתלי בנט היה חותם איתנו על הסכם קואליציוני, שבמסגרתו היה מתחייב לא ללכת לממשלה בצד השני - היינו מצליחים להקים ממשלה של לפחות 61 - ללא הישענות על רע"מ. אבל מאחר שסודר לו התירוץ למה הוא לא עושה את המהלך, התוצאות ידועות.

ברור לגמרי שלו נפתלי בנט היה נוהג בדרך אחרת, לא רק לגדעון סער אלא גם לחברי מפלגתו, לא הייתה ברירה אלא ללכת לבחירות או להקים איתנו ממשלה. היה פה אירוע שבו הרבה מאוד מהשותפים לממשלה הזו, כולל סיעת כחול לבן ואחרים, הרגישו מאוד לא בנוח עם הממשלה שקמה, אבל כל אחד אמר שהשני יהיה זה שיעשה את הצעד. בשום שלב ובשום נקודה".

בהמשך, פירט ח"כ יריב לוין על המשא ומתן שיתקיים מול רע"מ ומה היו מטרותיו: "הייתה לנושא של עבאס מטרה עיקרית - למנוע הקמת ממשלה בצד השני, אמרנו גם לאנשיו שאין כוונה לחתום איתם על הסכם קואליציוני. יש שורת נושאים שדורשים טיפול במגזר הערבי ובהם הפשיעה, ובעניין הזה שיתוף פעולה עם הנהגה ערבית הוא חשוב. בין זה לבין ממשלה שלא יכולה להעביר אך הצבעה בכנסת יש כמובן פער גדול.

אנחנו הבאנו ונמשיך להביא שורה ארוכה של הצעות חוק, ואני מזכיר שעוד לפני שהושבעה הממשלה כשהתגבשה הקואליציה הנוכחית, אנחנו הבאנו שורה של הצעות חוק ובראשן הצעת לעיגון נושא של פסקת ההתגברות, כל חברי הכנסת של ימינה למעט שיקלי וחברי הכנסת של תקווה חדשה הצביעו נגד הצעת החוק הזאת. הממשלה הזו קמה כתוצאה, לא מפיצול בימין, אלה משני דברים: שנאת חינם תהומית של גדעון סער כלפי נתניהו ומאובססיה של בנט להיות ראש ממשלה בכל מחיר".

יו"ר הציונות הדתית, חבר הכנסת בצלאל סמורטיץ נשא דברים והתייחס למציאות שנוצרה לאחר ההתנתקות. לדבריו, "להחזיר את כולם 16 שנה אחורה לאירוע מכונן ששרטט אצלי את העשייה היום. אין לי ספק שהאירוע המכונן הזה עיצב אצל רבים מאיתנו את מה שהם עושים היום. כל אחד ואחת מאיתנו לקח את זה למקום של צמיחה ונחישות גדולה יותר בדרך.

הכותרת של המושב הזה עוסק בציונות הדתית, שהיא בראש ובראשונה סט של ערכים. התוכן הגדול הזה חייב כלי שיחזיק אותו ולכן צריך ציבור. ציבור זה כוח והציונות הדתית היא ציבור שנושא ערכים. אנחנו שייכים לציבור, לדרך, לחזון, לערכים, לדור, לתקופה ולמדינה. מעגל הציונות והשייכות הוא קריטי והציבוריות הזאת מאותגרת מאוד בשנים האחרונות מבית ומחוץ. תרבות עולמית שמשפיעה עלינו ואנחנו מאותגרים מבפנים.

אני חושב שאחד האתגרים הכי גדולים זה לשמר את הציבוריות הזאת, שנישאר ציבור מגוון עם מנעד ועדיין ציבור עם מכנה משותף. בראייתי אחד הווקטורים הסמכותיים ביכולת לשמר את זה - זו מפלגה, מדורת שבט, שמשמרת מעגל של זהות ושייכות. זו הסיבה שהתאמצתי לשמר כמה שיותר אחדות בלי להיות יפה נפש שמחליט ששם בצד קבוצות שלא באות טוב בעיניים. השייכות שלנו למעגל ציבורי לא רק שלא סותרת את השייכות שלנו למעגל אחר, אלא היא מאפשרת את זה".

עוד הדגיש יו"ר הציונות הדתית כי "כשיש לי הוד של שייכות וזהות, אני יכול להשתלב בחברה הישראלית אבל לא להיטמע ולאבד את דרכי. האתגר זה לשמר את הציבוריות הזו דרך שימור מפלגה כזאת שמגבשת את הציבור. מפלגה היא גם דבר שמאפשר לאחד. עולם המעשה ועולם המעשה הפוליטי בפרט הוא עולם שבנוי מפשרות".

ח"כ עמיחי שיקלי, נכח גם כן בכנס ונשא דברים: "בשנת 2005 מדינת ישראל ביקשה לקנות שקט, היא חשבה שהיא תקצור מהמהלך הזה של ההתנתקות רגיעה, היא תקצור אולי איזה הפוגה מהמאבק הזה שחל מדי יום ביומו מול חמאס ויתר הארגונים, אבל בסופו של דבר השקט שנרכש היה מזויף ומה שישראל באמת קנתה זה מוצב דיוויזיוני איראני בשירות משמרות המהפכה ברצועת עזה. מוצב שברצותו ידוע לשתק את נתב"ג ותל אביב והמצב הזה הוא בלתי נסבל.

את הנעשה אין להשיב, מה שנעשה ברצועת עזה לא יהיה ניתן מחר בבוקר לסובב, אבל צריך לשאת עיניים קדימה ולהסתכל על יהודה ושומרון. גם אז וגם היום לצערנו הנושא של יישוב יהודה ושומרון הוא נחלת הציונות הדתית ואני חשוב שזאת טרגדיה. מדינת ישראל לא תוכל להתקיים לאורך זמן בגבולות נתניה כביש 6 . אין תוחלת למדינה כזאת כשיש לנו 9 מיליון אזרחים ובוודאי לא כשנהיה 15 ויותר מיליון אזרחים, ולכן כל האנרגיה צריכה להיות מכוונת כי שם עוד אפשר לתקן ולפעול.

אני רוצה לומר שאני לא מחדש בדבריי, אמר את הדברים יגאל אלון, מי שהיה שר החינוך ומפקד הפלמ"ח המיתולוגי והוא כתב: 'מקור התורפה: חלוקת הארץ ושליטת האוייב במרכז ההררי'. הרשות הפלשתינית הייתה ועודנה אויב".

את דבריו סיים ח"כ שיקלי באמירה כי "הפרויקט הכי גדול של האיחוד האירופי זה לנשל את מדינת ישראל משטחי C והוא משקיע הון עתק והוא מצליח. מולו עומד מנהל אזרחי רפה שלא מצליח לאכוף ואנחנו במלחמה היומיומית לא מנצחים ומאבדים עוד שטח ביהודה ושומרון. אנחנו צריכים, וכשאני אומר אנחנו אני מתכוון המחנה הלאומי, להשקיע את כל האנרגיה שלנו ביישוב בקעת הירדן ובכביש 90. לחזק את המקומות האלה ולהבטיח שלמדינת ישראל יהיה עומק ושרוחב המדינה לא יהיה חוף הים עד כביש 6".

ח"כ משה (קינלי) טור פז מיש עתיד התייחס באחד הפאנלים שהתקיימו בכנס לממשלה שקמה ואמר כי להערכתו "הממשלה הזו לא תשאר באותו הרכב, גם אחרים יכולים להצטרף. אני פניתי למפלגות החרדיות ואמרתי להם שאפשר לצעוק מבחוץ, או להשפיע מבפנים. המפלגות החרדיות שוקלות להכנס פנימה. בנט הציע גם למפלגת הציונות הדתית להכנס. התפיסה היסודית שלנו היא ממשלה כמה שיותר רחבה".

הרצל מקוב, ראש מרכז בגין, נשא דברים ואמר: "אנחנו גאים ומתכבדים לקיים את שיתופי הפעולה עם מרכז גוש קטיף מאז הקמתו, ובמיוחד את אירוע השיא הזה של הכנס השנתי. אי אפשר להתעלם מהרוח שיש היום בחברתנו. אנחנו בימים בין המצרים ואנחנו מזכירים לעצמו את שריפת האסמים ואת כל המדרשים והלקחים שצריכים לקחת מהתקופה ההיא, וגם מתקופת תקומת ישראל חווינו מאבקים לא פשוטים.

ב-1933 פרשת ארלוזרוב, ועלילת הדם, הסזון, פרשת אלטלנה, הגירוש מגיוש קטיף - היו נקודות מאוד לא פשוטות בחיי האומה הזאת, אבל תמיד נמנעה מלחמת אחים. אנחנו מאוד גאים באמירה של מנחם בגין "מלחמת אחים לעולם לא". אנחנו שומעים את השיח היום ופשוט נדהמים מחוסר היושרה, מחוסר הכבוד, מהרדידות והנמיכות. כשזה במגרש כדורגל אנחנו צריכים להרגי לא בנוח, אבל מעל בימת הכנסת ועוד בהתלהבות ובחזרתיות. באמת אנחנו בערב תשעה באב. גם אם נתמהמה אנחנו צריכים להמשיך לחיות פה במדינת ישראל כשהבעיות בינינו לא נגמרו. זה מחלחל מטה וזאת תופעה מסוכנת מאוד ולא ראויה ולכן מוטל על כל אחד ואחד מאיתנו לעשות מירב בחלק שלו, במקום שלו כדי שזה לא יקרה".

במהלך הכנס נשאו דברים יו"ר המועצה הציבורית מרכז קטיף הרב יצחק לוי, העורך הראשי של "ישראל היום" בועז ביסמוט, מנכ"ל מרכז קטיף מוכי בטר, ראש מרכז בגין הרצל מקוב, יו"ר הציונות הדתית ח"כ בצלאל סמוטריץ', שר הבינוי והשיכון וחבר הקבינט זאב אלקין, ויו"ר הכנסת לשעבר ומרכז האופוזיציה ח"כ יריב לוין. את הכנס ינחו עיתונאי "ישראל היום" ג'קי לוי, עירית לינור, יפעת ארליך ודניאל רוט־אבנרי.

לראשונה בכנס ישולבו קטעים של תיאטרון דוקו, שיספרו את מה שאירע בקיץ 2005 באמצעות טקסטים מקוריים, ובהם יומן של קומונרית, קטעים מתוך ההכנה לחיילי צה"ל ונאום שנשא רפי סרי, ממובילי המאבק, בפני המתיישבים בגוש, ערב תשעה באב, על גבולות המחאה במטרה להימנע מאלימות. הקטע השלישי בהצגה יעסוק במסמכים מתוך הדיונים בבג"ץ סביב שאלת הריסת בתי הכנסת שנותרו מאחור והותירו פצע גדול.

"גוש קטיף מעורר עניין"

הפאנלים עסקו בסוגיות בוערות בחברה הישראלית בימים אלה, וישתתפו בהם אישי ציבור ומובילי דעת קהל ממגוון הקשת הפוליטית.

בין הסוגיות שיועלו: גבולות השיח של האופוזיציה, אם יש עוד סיכוי לחיים משותפים בערים המעורבות - העיר לוד כמקרה בוחן, אם מערכות הבחירות האחרונות פירקו את הלכידות הפוליטית של הציונות הדתית, ומה היו הדברים שהובילו מובילי דעת קהל לשנות את תפיסתם המדינית או הפוליטית וכיצד קיבלו בסביבתם את השינוי שבו בחרו.

מארגני הכנס הביעו תקווה שהבמה המשותפת לכלל העמדות והדעות תאפשר שיח מכבד ומעמיק, מתוך הבנה שיש מקום לכולם בשיח וכי יש לנהל אותו באחריות ובהדדיות.

מרדכי (מוכי) בטר, מנהל מרכז מורשת קטיף בניצן, אמר כי "אף שכבר חלפו 16 שנים מהעקירה, גוש קטיף מייצר אדוות שמשפיעות על החברה הישראלית כולה, ולכן גם היום מעורר עניין, ודורש דיון מעמיק וניתוח של האירועים. הכנס הוא ביטוי מרכזי לצמיחה מחדש שבאה ועלתה מתוך העקורים, ושמבקשת שיח אחראי יותר, קשוב יותר ומחובר יותר בחברה הישראלית".