למרות החשש מהסלמה - מצעד הדגלים חייב לצעוד

ממשלתו של נפתלי בנט נקלעה לאתגר המדיני־ביטחוני הראשון שלה בתוך פחות מ־48 שעות מרגע שקמה. מצעד הדגלים שייערך מחר (שלישי) בירושלים מזמן לה פוטנציאל להסלמה אפשרית בדרום, וכפועל יוצא מכך - גם למשבר פוליטי.

למרות זאת, ואולי דווקא בשל כך, החלטת השר החדש לביטחון הפנים, עמר בר־לב, לאשר את מצעד הדגלים בירושלים, היתה מתבקשת. ממשלת בנט לא רצתה להתחיל את דרכה תחת אולטימטום של חמאס. זה עלול היה להציב אותה בעמדה לא נוחה, שהיתה מתפרשת כחולשה כלפי חוץ וכלפי פנים.

לכן, עמדת כל הגורמים המקצועיים היתה שהמצעד צריך לצעוד. אבל בדיוק כמו בשבוע שעבר - כאשר המצעד נדחה, בהמלצת אותם הגורמים בדיוק - ההחלטה הייתה לקיים את המצעד, אבל בתוואי ובאופן שיצמצם את החיכוך עם האוכלוסייה הפלשתינית בעיר. לכן הוחלט שלא לאפשר לצעדה לעבור דרך שער שכם; הצועדים יוכלו לקיים הרקדה ברחבה מחוץ לשער, ואז לצעוד לאורך החומות לכיוון שער יפו, ודרכו להיכנס לעיר העתיקה - עד לכותל.

זה מתווה סביר, שמביא בחשבון מחד את חופש התנועה ואת הצורך לממש את הריבונות הישראלית בירושלים, ומאידך את צורכי הביטחון ואת הרצון להימנע מפרובוקציה שעלולה לגלוש לאירועים אלימים בירושלים, ומעבר לה. כך תוכל ישראל לטעון כי לא נכנעה לאולטימטום ולאיומים ואפשרה את המצעד, ואילו הפלשתינים יוכלו לטעון כי "מנעו פגיעה באל־אקצא".

באופן טבעי, המצעד יחייב את מערכת הביטחון לחלוקת קשב. בעוד המשטרה תאבטח בכוחות מתוגברים את הצועדים, צה"ל והשב"כ יסתכלו דרומה, בהמתנה לתגובה אפשרית של חמאס. המצעד הקודם, ביום ירושלים, נקטע בירי הרקטות לכיוון העיר, שהוביל למבצע "שומר החומות". הפעם ההערכה היא שחמאס מורתע ולא ינקוט צעד כל כך בוטה ופרובוקטיבי, ואם יגיב - וגורמי המקצוע חלוקים בדעתם אם יגיב רק בדיבור או גם במעשה - יבחר בפעולה מינורית, דוגמת שיגור בלוני תבערה או רקטה בודדת (שתשוגר מן הסתם בידי ארגון סורר כלשהו), כדי לעגן בתודעה את הזיקה שלו לירושלים.

ישראל כבר הבהירה כי תראה גם בפעולה כזאת הפרה בוטה של הפסקת האש, ותגיב עליה בחריפות. רף התגובה שאושר אחרי המתווה האחרון בהמלצת כלל גורמי הביטחון ובאישור הדרג המדיני (היוצא) הוא להגיב מעתה והלאה בצורה לא פרופורציונלית על כל פעולה התקפית מעזה, כדי לקבע הרתעה חזקה מול חמאס.

המתווה הזה עשוי לעמוד למבחן כבר מחר, אם כי אפשר להעריך שגם בישראל וגם בעזה לא מעוניינים לגלוש כעת מחדש להסלמה נרחבת. הצדדים אמורים לפתוח בקרוב בשיחות על הסדרה, אם כי הפערים הגדולים בין הצדדים, והדרישה הישראלית להקדים לכל התקדמות את פתרון סוגיית השבויים והנעדרים, אינה מבשרת על התקדמות קרובה. התוצאה תהיה, בסבירות גבוהה, עצבנות גוברת בעזה (גם על רקע אי העברת מזוודות הדולרים מקטאר), שעלולה להתבטא אף היא בניסיונות מבוקרים לחמם בקרוב את אזור העוטף.

זה יחייב את ישראל, מתישהו, "להשתגע" מול עזה. האתגר הזה יהיה אחד הראשונים שהממשלה החדשה תידרש להתמודד איתם, אבל כדאי שתגיע אליו לאחר דיונים והגדרת אסטרטגיה ברורה, ובעיתוי שתבחר (ולא כשחמאס יחליט). לכן, את המצעד מחר על ישראל לעבור בשלום, ולהמשיך הלאה, בידיעה שהמבחן הבא מול עזה כבר מעבר לפינה.