כשהגבורה של שבעה באוקטובר הגיעה למליאת הכנסת

מלווים בבני משפחה, הורים וילדים, ובלא מעט יועצים, צעדו היום (שלישי) 46 חברי כנסת חדשים במסדרונות המשכן, שקירותיו כבר ספגו הכול - ויכוחים נוקבים, פרובוקציות, הסכמי שלום ולהבדיל, מלחמות קשות וטבח אחד.

אבל לרגעים אחדים, עוד לפני שההמולה והפוליטיקה ישטפו את הכול, הם היו חוליה מקשרת במקום שבו חלמו יהודים להיות במשך אלפי שנות גלות - בכנסת ישראל, התגלמות הריבונות היהודית בירושלים. ביניהם בלטו במיוחד גיבור ישראל אלישע מדן מהליכוד, שירה שפירא מסיעת ישר!, אמו של גיבור ישראל ענר שפירא ז"ל, וצביקה מור מהציונות הדתית, אביו של איתן מור.

השלושה, כמייצגי הגבורה במלחמה ובטבח האיום, נעמדו בכנסת בשם עם שלם שמבטיח שנצח ישראל לא ישקר. דווקא מול כיסאותיהם הריקים של חברי הרשימה המשותפת ורע"ם (למעט מנסור עבאס) בזמן שירת ההמנון הלאומי, "התקווה", התחדד המסר שהמשותף רב מן המפריד בין חלקים רבים בבית, אך לא בכולו. כשהמליאה כולה קמה לכבודו של ח"כ מדן בעת השבעתו, היה אפשר להיזכר לרגע בימים שאחרי הטבח, שבהם הארץ הייתה חזית אחת.

מרים פרץ, שזכתה בצדק לכינוי "האימא הלאומית", הייתה שם הפעם כאמו של ח"כ אליסף פרץ מסיעת ישר!. היא הגיעה למשכן לאחר ביקור בקברותיהם של בניה, אוריאל ואלירז, ואמרה לנוכחים, "באתי מהר הרצל. למשפחות שכולות יש רגעי כאב וימים של שמחה. זה ים של שמחה. אני מברכת את אליסף שכמו שבהר הרצל יש עולה מאוקראינה, מרוקאי, אשכנזי וספרדי, גם כאן הוא ידע לפעול עם חבריו למען כל אזרחי מדינת ישראל". עוד לא ברור אם הכנסת הזו אכן תאריך ימים ואם תצמיח מתוכה ממשלה, אך אפשר לומר בפה מלא שרוב נבחרי הציבור שהצטרפו אליה ראויים. ראויים מאוד.

יו"ר הכנסת אמיר אוחנה נשא את אחד הנאומים החשובים ביותר של היום. הוא הזמין את הסיעות הציוניות לאחדות והזכיר לנבחרים, החדשים והוותיקים, למען מי באו לעבוד. "חברות וחברי הכנסת, לקראת סיום, שימו לב למבנה של משכן הכנסת. אנחנו - להבדיל ממקומות אחרים - לא מעל העם. העם מעלינו. מכאן לא 'יורדים אל העם', כי אל העם אפשר רק לעלות. זכרו תמיד בשליחותכם שהעם הוא הריבון".

החגיגיות של השבעת הכנסת ניכרה בכל פינה, מהשטיח האדום בכניסה למשכן, דרך הפרחים הלבנים שנשזרו בקומות ועד לסרטים בכחול ולבן שעיטרו את דשי החליפות של חברות וחברי הכנסת. היום האחד הזה בדברי ימיה של הכנסת ה-26 יכול להיות סימן דרך לימים שיבואו אחריו, או יום נשכח בארכיון הכנסת ובדברי הימים של העם הזה. הרשות נתונה למאה ועשרים הנשים והגברים שנבחרו לייצג את אזרחי ישראל, וימים סוערים עוד נכונו להם ולנו.