"ברית המשרתים" במבחן: כך נראה הפער בין ההבטחות בקמפיין למתווה הפשרה

יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן חוזר ושוב ושוב בימים האחרונים על נכונותו "לדון בפשרה על חוק הגיוס, בהתאם למתווה שהצעתי ב-2018". אבל מה בעצם ההבדל מהמתווה שקידם ביסמוט בכנסת האחרונה - וכונה בידי ליברמן "חוק השתמטות"? ספוילר: החרדים מתחרטים מאוד שלא תמכו בזמנו בחוק של ליברמן - שנחשב מקל בהרבה מזה של ביסמוט.

ראשית - הפער העיקרי הוא כמובן ביעדי הגיוס: ליברמן קידם חוק עם יעדי גיוס נמוכים בהרבה: החל מ-3,348 מתגייסים בשנה הראשונה ועד 5,737 תוך עשור, כאשר שיעור החרדים מנקודה זו יצמח בהתאם לשיעור הצמיחה בחברה החרדית.

מנגד, ביסמוט קידם חוק שקובע כי בשנה הראשונה ייגויסו כ-5,440 חרדים; בשנייה 6,840; בשלישית 7,920; ברביעית 8,500 - עד לרף של 50% ממחזור הגיוס השנתי של בוגרי מוסדות החינוך החרדי. עם זאת, ההגדרה של "מיהו חרדי", שזכתה לביקורת רבה בתקופתו של ביסמוט - זהה: כל מי שלמד במוסד חינוך חרדי במשך שנתיים בין גיל 14 לבין גיל 18 ייחשב כחרדי, גם אם חזר בשאלה.

באשר לסנקציות, בחוק של ליברמן הן קלות יחסית: התמיכה בישיבה שלא תעמוד ביעדי הגיוס - תופחת בשיעור דומה לשיעור אי העמידה ביעדים (כלומר שאם מספר של בוגרי ישיבה שגויסו עומד על רק 50% מיעד הגיוס שהוצב, התמיכה בה תופחת ב-50%).

בנוסף, אצל ביסמוט היו כמה וכמה סנקציות אישיות למשתמטים, שבייעוץ המשפטי של הכנסת סברו שהן אינן אפקטיביות דיו - בעוד שבחוק של ליברמן לא היו בכלל כאלו.

על פי הצעת החוק של ביסמוט, גיל הפטור מגיוס נקבע על 26 - בעוד בחוק של ליברמן נקבע גיל מוקדם: 24. בהמשך, שר הביטחון בממשלת השינוי בני גנץ קידם בתמיכת ליברמן חוק דומה - עם גיל פטור מוקדם עוד יותר: 21. הרציונל היה לקדם השתלבות בעולם העבודה, כדי לשחרר משתלבים חרדים פוטנציאליים מאיום הסנקציות.

בשורה התחתונה, החוק של ליברמן מקל בהרבה מזה של ביסמוט - הן ביעדי הגיוס, הן בסנקציות על הישיבות, והן בסנקציות האישיות. ליברמן כמובן טוען שזהו רק בסיס לדיון - ושידרוש חוק ש"יעבור את מבחן בג"ץ", אך אם החוק המחמיר בהרבה של ביסמוט נפסל בידי הייעוץ המשפטי לכנסת - קשה לראות את ליברמן מצליח להגיע לחוק טוב ממנו, וודאי נוכח ההתנגדות של יהדות התורה לחוק שמשית סנקציות על לומדי תורה.

הבעיות לא ישתנו

החלפת ממשלה או תהפוכות פוליטיות לא משנות את בעיות היסוד של צה"ל, או ממלאות השורות החסרות, כך לפי נתוני הצבא, ב-12,000 חיילים, מהם 7,500 לוחמים. צבא המילואים של צה"ל שחוק עד דק, צה"ל לא מצליח לעצור את עזיבת אנשי הקבע, והחיילים בסדיר נאלצים לעמוד בעומס משימות בלתי סביר בגזרות השונות.

גוש מפלגות האופוזיציה דהיום, ואולי הקואליציה בעתיד, נבחר על-ידי מצביעיו התמימים בין היתר, יש שיגידו בעיקר, על בסיס הכרזתם החד-משמעית שלא יתנו יד להשתמטות. "ברית המשרתים", הם קראו לעצמם, תוך שהם מכנים את מפלגות הקואליציה בשם הגנאי "ברית המשתמטים". הגדיל לעשות אביגדור ליברמן, שכמעט בכל כביש מרכזי בארץ קרא לציבור מתוך שלטים באותיות קידוש לבנה: "100% למשרתים, 0% למשתמטים".

סוגיית הגיוס לצה"ל היא קונצנזוס בקרב רובו המוחלט של הציבור המשרת, שקיבל בבחירות הללו את מירב המנדטים – במפלגות הקואליציה והאופוזיציה גם יחד. כשגוש הקואליציה ניסה להתפשר עם החרדים למען שימור הממשלה, הוא ספג ביקורת קשה מאוד, ומוצדקת, במיוחד לאחר השבעה באוקטובר ונוכח צרכי הצבא. כעת, כשאותם מבקרים רוצים להקים בעצמם קואליציה עם אותם משתמטים, לפתע כל האמצעים כשרים.

מחסור אקוטי

אבל האמת היא שהשיקולים הפוליטיים שם למעלה פחות מעניינים את המילואימניקים ובני משפחותיהם, שחלקם הצביעו לגוש השינוי בין היתר כדי שהעומס הבלתי סביר עליהם יוקל. גם את צה"ל השיקולים הללו פחות מעניינים, שכן המחסור בחיילים אקוטי, והבעיה לא תיפתר אם החרדים לא יתגייסו, לא משנה איזו ממשלה תורכב, ומה יהיו הפעם הצידוקים להמשך ההשתמטות ואי-גיוס החרדים.

פה המקום להזכיר כי כל גדוד סדיר חדש בצה"ל יחסוך שירות מילואים לאלפי אנשי מילואים, שלא לדבר על הכסף שיחסוך לקופת מערכת הביטחון וקופת המדינה. כפי שפרסמנו אתמול (ראשון), אנשי מילואים רבים מבכים את הכיוון שאליו אולי תלך הממשלה החדשה, ומקווים מאוד שהם לא יוותרו, שוב, בתחתית סדר העדיפויות.