פחות משנתיים נותרו לנשיא הרצוג בתפקיד. כהונתו לא הייתה מהמבריקות, מעניינות או משנות סדרי עולם. פה ושם מילה. מדי פעם הבעת דעה אנמית למדי. שום אמירה נחרצת שמנסה להרעיד את אמות הסיפים.
יש רגעים שמאפשרים לאדם, במקרה זה לנשיא, להתעלות לגודל הרגע שנתון כל כולו בידיו. להיות אמיץ ואחת ולתמיד להבהיר את עמדתו לגבי האוכלוסייה הערבית בישראל. היה רגע אחד, במהלך הפגישה שלו עם נציגי הליכוד. מירי רגב השתלחה בראשי גוש השינוי, ששוקלים להישען על המפלגות הערביות. היא כינתה את גוש השינוי "גוש אסון". הנשיא ביקש ממנה שתנהג בפרופורציה ובכבוד, והוסיף שהם עצמם ניהלו משא ומתן עם הערבים כשרצו את תמיכתם במועמדם למבקר המדינה. מירי הזדעקה: "זה לא אותו הדבר".
אלא שזה בדיוק אותו הדבר. והנשיא לא תיקן אותה ולא אמר את שראוי להיאמר. שקולות המפלגות הערביות כשרים לתמיכה להקמת ממשלה, מכל צד. כי אם האצבעות של חברי המפלגות הערביות טובות לבחירת מבקר המדינה, להקדמת הבחירות או לשלל דברים אחרים כשזה היה חשוב לקואליציה – מדוע הן פסולות בתמיכה להקמת ממשלה? לו הם יקבלו את המנדט, יסרבו לקבל תמיכה מהם? ברור שלא.
הזכות לכאוב, המנדט לאיזנקוט ושאלת הלגיטימציה
חידד את הדברים ח"כ יואב סגלוביץ' מיש עתיד, כשאמר לנשיא: "אנחנו נמצאים בנקודת שבר עמוק. שיח רעיל שמוביל נתניהו. 20 אחוזים מהאוכלוסייה לא יכולים להיות מודרים. אין לנו עתיד במדינה אם השיח הזה לא ייפסק". ח"כ אחמד טיבי, מהרשימה המשותפת שהמליצה על איזנקוט, אמר לנשיא: "אין דמוקרטיה שבה הקול הערבי כשר לספירה, אבל פסול להשפעה. אנחנו רוצים להשפיע. לדוגמה, אנחנו תומכים בהחלפת יו"ר הכנסת ובלעדינו זה לא יקרה". הנשיא השיב: "כל האזרחים שווים בישראל". "אדוני הנשיא", השיב לו טיבי, "זה לא נכון".
וכמו כולם, מימין ומהמרכז, גם הנשיא ביקש מהם שיגדירו את נאמנותם בהקשר לטבח 7 באוקטובר. "הייתה הוקעה חד-משמעית נגד הרג, רצח והזוועות. אתם לא יותר הומניים מאיתנו. יש לנו משפחות בעזה ובגדה. שני ילדים, חפים מפשע, קרובי משפחה שלי, נהרגו בהפצצות בעזה. הפקעתם מאיתנו את הזכות לכאוב עליהם. ידעתם, ואף אחד מכם לא ניחם אותי", אמר טיבי.
הרשימה המשותפת בעייתית. חברי הכנסת מבל"ד נמנים על הקיצונים שבחברה הערבית, והפתרונות המדיניים שהם מדברים עליהם לא מקובלים על מרבית האוכלוסייה בישראל. אבל נכון אמר מי שעומד בראש הרשימה המשותפת, ד"ר יוסף ג'בארין, שהפתרון למצב הלחימה אינו עוד מלחמה, אלא פתרון מדיני. מדגישים שכגורם בכנסת יהיו גורם מקל ולא מכשיל, אך זה טעון הוכחה. החשדנות ההדדית רבה. הישראלים מוכנים שהרופאים, הרוקחים, האחיות והפועלים יהיו ערבים, אבל שלא יהיו בעלי השפעה בכנסת.
וכאן לנשיא יש תפקיד מרכזי. היום, כשיטיל את המנדט להרכבת הממשלה, עליו לקום ולומר את הדבר הנכון, כי ראשי גוש השינוי, שחוששים שיגידו שהם אוהבי ערבים, לא יאמרו זאת. לכן, אם יספור את קולותיהם במסגרת מתן המנדט לאיזנקוט, באותה נשימה עליו לומר שאין בעיה שיתמכו בו גם בדרך להקמת ממשלה. שהם לגיטימיים. הפעם, אדוני הנשיא, אל תהיה בוז'י, תהיה הרצוג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו