שבעה מנדטים, שלושה קווים אדומים: מה באמת מתכנן אביגדור ליברמן?

עם שבעה מנדטים בלבד, אביגדור ליברמן שוב הפך לאחד השחקנים החשובים ביותר במערכת הפוליטית בישראל. הוא כבר היה בעמדה הזו כמה פעמים, ובכל פעם מחדש הדהים את הפרשנים, המומחים ואפילו את הפוליטיקאים, שלא הצליחו לנחש לאן מועדות פניו. כעת, כשנדמה שההכרעה הגדולה ביותר בקריירה שלו מונחת לפתחו, ליברמן יצטרך להחליט לאילו עקרונות להישאר נאמן - ובאיזה מחיר.

"היום" שוחח עם מקורבים, פעילים חברתיים ויועצים שמנסים לפצח את החידה הגדולה בפוליטיקה הישראלית, שעשויה להכריע בין הקמת ממשלת מיעוט היסטורית לבין בחירות חוזרות. גם בקרב מי שמכירים את ליברמן מקרוב אין הסכמה בשאלה לאן יפנה. בינתיים, גורמים פוליטיים מעריכים כי הוא עשוי לדרוש את ראשות הממשלה בתמורה להסכמתו לשבת עם החרדים והסיעות הערביות, אך מדובר בהערכות בלבד ולא בדרישה שהציג בפומבי.

"לליברמן יש אובססיה לראשות הממשלה - וכל המשחקים שלו נובעים מכך. הוא יעשה בשביל זה הכל, גם אם הוא מבין שזה לא הגיוני לכפות את זה עם שבעה מנדטים", אומר דני איילון, סגן שר החוץ לשעבר, שהיה חבר בכיר בישראל ביתנו והודח מהרשימה על ידי ליברמן. אחרי שנים לצידו, איילון מגדיר את עצמו כ"ליברמנולוג", מומחה לרגשותיו ולמחשבותיו של יו"ר ישראל ביתנו.

"שחקן פוקר בלי קלפים"

"ליברמן הוא אדם אינטליגנט, נבון מאוד, ומונע מתאוות כוח בלתי רגילה. בנוסף לזה, הוא דיקטטור הלכה למעשה במפלגה שלו, ולא סובל אופוזיציה פנימית. הוא לכאורה מתייעץ - אבל הוא מחליט לבד", אומר איילון. "זה אומר שקשה מאוד לשכנע אותו בהיגיון. ברגע שהוא מחליט על משהו שטוב לו באופן אישי - אי אפשר להזיז אותו, גם אם האינטרסים של המדינה נוגדים את זה".

איילון ממשיך: "פה תהיה שעת המבחן שלו: הוא קמפיינר ופוליטיקאי מקצוען - אבל ההבדל בין מנהיג לבין פוליטיקאי הוא שמנהיג מנסה לעשות את המקסימום בהינתן המציאות והמצב הקיים, וליברמן פועל בחוסר אחריות ומוציא אותנו מכלל איזון. הוא שחקן פוקר שיודע שאין לו קלפים, אבל הוא משחק כדי למקסם הישגים אישיים, מבלי לחשוב על המדינה".

"ליברמן לא יאהב לקרוא את זה - אבל יש דמיון מהותי מטורף בינו לבין ביבי", אומרת סטלה ויינשטיין, מנכ"לית מפלגת ימינה לשעבר, שכיהנה כבר בגיל 22 כמנהלת לשכתו של שר החוץ ליברמן. "הוא בנה העתק של הליכוד, עם בייס שמבטיח שהוא תמיד יעבור את אחוז החסימה. הבייס שלו נשאר שם כי הוא יודע שליברמן לעולם לא יישען על החרדים, וגם לא על הערבים. הוא יודע שהם לא יסלחו לו על זה".

ויינשטיין מוסיפה: "הוא בתוך-תוכו איש ימין אידאולוגי, שמחזיק באי-הסכמה דרמטית עם החרדים בסוגיות הגיוס, ושונא אישית את ביבי. הוא לא מסוגל ללכת עם הערבים".

ממשלת מיעוט או בחירות חוזרות?

איילון אומר שכדי לפתור את הפלונטר, "צריך מישהו בקליבר שלו במשא ומתן, אחד שלא נכנע, ואז יהיה אפשר להגיע לפשרה". לדבריו, "בסופו של דבר אני מעריך שהוא כן ייכנס לממשלת מיעוט. הוא יעשה את החישובים ויבין שבעוד בחירות הוא יכול להימחק. ואז הוא יצטרך ללכת לדרך מנהיגותית. אני לא מאמין שהוא ילך עם ביבי: אין שם שום אמון - וגם זה לא משלים ל-61 מנדטים".

הערכתו של איילון עומדת בניגוד להצהרתו הפומבית של ליברמן היום. יו"ר ישראל ביתנו הבהיר כי מפלגתו לא תהיה חלק מממשלת מיעוט ולא תתמוך בממשלה כזו, וחזר על סירובו לשבת עם נתניהו. במקביל, הוא הודיע כי ימליץ על גדי איזנקוט לראשות הממשלה, אך תקף אותו על ניהול מערכת הבחירות וטען כי השיח על ממשלת מיעוט גרם לגוש לאבד קולות.

ויינשטיין, בניגוד לאיילון, מעריכה כי "אנחנו ניגרר לבחירות חוזרות בלי קשר אליו, אלה תוצאות הבחירות. זו בעצם נקודת ההכרעה של ליברמן: מה גובר אצלו? השנאה לנתניהו, או האהבה למדינה? אני לא רואה אותו תומך בממשלת מיעוט. בסוף האהבה למדינת ישראל תנצח".

האפשרות לבחירות נוספות אינה נבחנת רק בקרב מקורביו לשעבר של ליברמן. גם בגוש השינוי מעריכים כי הסיכויים להגיע לסבב בחירות נוסף גבוהים מהסיכויים להקים ממשלה. למרות זאת, ראשי הגוש ממשיכים במגעים בניסיון לתאם מהלכים משותפים בכנסת, גם אם לא יצליחו להגיע להסכמות על הקמת קואליציה.

"ליברמן ניצב בפני דילמה פוליטית לא פשוטה. מצד אחד, הוא מעוניין בהחלפת השלטון ובהקמת ממשלה חדשה. מצד שני, הוא מבין שכל פשרה בדרך להקמת קואליציה עלולה לעלות לו ביוקר בבחירות הבאות", אומר אלכס טנצר, פעיל חברתי מוכר בקהילת יוצאי ברית המועצות.

"לדעתי, ייתכן שהוא מעריך שאנחנו ממילא בדרך לבחירות חוזרות, ואחרי שהוא שרד בנס הפעם - המשימה החשובה ביותר מבחינתו תהיה לשמור על בסיס המצביעים של ישראל ביתנו", אומר טנצר. "יש את הבייס הרוסי ששווה כ-4.5 מנדטים, אבל ליברמן הוריד את הייצוג שלהם לשני חברי כנסת בלבד. בנוסף, חצי מנדט דרוזי שהצביע לליברמן בזכות חמד עמאר גם כן בסכנה. שאר הכוח שלו הוא יתר המצביעים, כשני מנדטים שהצביעו בגלל הבטחות הבחירות שלו".

המלכוד: מילה זו מילה

אלא שהבעיה של ליברמן אינה מסתכמת בהרכב הרשימה. היא נוגעת גם לעקרונות שעליהם בנה את תדמיתו הפוליטית, ובראשם הסיסמה "מילה זו מילה". במשך שנים חזר ליברמן על התחייבותו שלא לשבת בממשלה עם נתניהו או בתמיכת המפלגות הערביות.

לא במקרה התמקד חלק ניכר מהקמפיין של הליכוד בשפה הרוסית בניסיון לערער את אמינותו כימין אידאולוגי. גם ההתנגדות לשותפות קואליציונית עם המפלגות החרדיות הפכה לאחד מסימני ההיכר הבולטים שלו. כעת שלושת העקרונות הללו עלולים להפוך למלכודת הפוליטית שלו.

המתח בין התחייבויותיו של ליברמן לבין הצורך להגיע לפשרות כבר מורגש בתוך גוש השינוי. לפי דיווח ב"היום", ליברמן כעס על השיח שניהלו שותפיו על ממשלת מיעוט בתמיכת הסיעות הערביות, וסבר כי הדבר פגע בסיכויי הגוש בבחירות. למרות זאת, הוא ממשיך במגעים עם ראשי המפלגות.

אחד ממוקדי המחלוקת הוא תפקיד יו"ר הכנסת. ליברמן ביקש לקדם לתפקיד את מקורבו עודד פורר, אך נתקל בהתנגדות מצד המפלגות הערביות. במקביל, לפיד ובנט מקדמים את מועמדותו של לפיד, ואילו איזנקוט מבקש למנות מועמד מטעמו. ליברמן אף אישר היום כי לפיד ביקש את תמיכתו וכי הוא נענה לבקשה.

לצד המחלוקות, המגעים בגוש השינוי נמשכים. ליברמן ויו"ר הדמוקרטים יאיר גולן קבעו להיפגש היום, לאחר סבב פגישות שקיימו ראשי הגוש בימים האחרונים. למרות המאמצים, עדיין לא הושגה הסכמה על זהות יו"ר הכנסת או על הדרך להקמת הממשלה.

"הוא לא רואה שום דרך להקים ממשלה מבלי להתפשר על לפחות אחד מעקרונותיו", אומר טנצר. "והבעיה היא שכניסה לקואליציה בתנאים הנוכחיים עלולה להרחיק ממנו חלק מהמצביעים שהאמינו להבטחותיו. מנגד, סירוב להצטרף לממשלה עלול להוביל לבחירות נוספות ולהטיל עליו חלק מהאחריות למבוי הסתום הפוליטי".

"זהו בדיוק המלכוד של ליברמן: כדי להקים ממשלה הוא עשוי להידרש לוותר על עקרונות שבזכותם נבחר, אך כדי לשמור על מצביעיו הוא עלול להיאלץ לוותר על האפשרות להקים ממשלה", מסכם טנצר.

השאלה היא מה ההימור הגדול יותר מבחינתו: בחירות חוזרות - או כניסה לקואליציה שתקבע אותו כחסר אמינות? רק איש אחד יודע את התשובה בוודאות.