יש זוגות שמחליטים להתגרש, ומקפידים לעשות כל טעות אפשרית בדרך. הם זועמים ומתוסכלים. לא פעם הם דווקא קרי רוח. אם יש בהם תחושת כישלון, די ברור להם מי האשם. הם כל כך צודקים ברגעים האלה. הצדק ממש נוטף מהם, כך שלא פעם רוחשת בליבם תשוקת נקמה. לא מספיק להם להיפרד - הם רוצים לפגוע. יש כאלה שרותחים מזעם כשהם שומעים שמישהו ממשפחתם לא ניתק את קשריו עם "האויב". בדרך כלל זה מתהפך עליהם, ברגע שבו המציאות עצמה דורשת את שיתוף הפעולה של שניהם. הרי מתישהו המציאות עצמה נכנסת לתמונה: בעיות עם הילדים. בריאות, חלילה, או קשיים בלימודים. דברים שקשה להתמודד איתם לבד. ייתכן שהם מבינים את זה, אבל הם כבר לא מסוגלים לשתף פעולה. אפילו הצורך לשבת שעה באותו חדר גובה מהם מאמץ בלתי נסבל. אם שמעתם אי־פעם על זוגות ש"התגרשו יפה", הכוונה היא לכך ששניהם היו מודעים, גם ברגעים הקשים, לכך שהם תמיד יישארו משפחה. משפחה מיטיבה או משפחה מהגיהינום? בידיהם הדבר. רק בידיהם. האמת הפשוטה הזאת היא קתולית, אין שום דרך להתגרש ממנה.
מה שקורה פה מאז סגירת הקלפיות הוא המציאות עצמה. מציאות שמתנגשת חזיתית כמעט בכל משאלות הלב שריחפו בסביבה. וכמו בזוגות הכי גרושים שיש, המציאות הזאת פוגשת אותנו בדיוק ברגע שבו קשה להעלות על הדעת איך מצליחים לשבת באותו חדר. גם אם זה למען הילדים. נזכיר שמדובר במערכת בחירות שנערכת תוך כדי מלחמה. האם עדיין יש פה שני מנהיגים שמסוגלים לחצות רוביקון קטן וגועש, למען הילדים?
כמה זה סמלי שאין מנצחים במערכה הזאת. גם המחשבה ללכת על סבב בחירות נוסף היא פסולה מעיקרה. אחרי שהציבור אומר את דברו, בשיעורים גבוהים כל כך של מעורבות פעילה ואכפתית, כאן ומעבר לים, אין למדינת ישראל הזכות המוסרית להתעלם מרצון הבוחר - מעצבן ומטריף את הדעת ככל שיהיה. התמונה שמתגבשת מאז המדגם היא חתיכת כאב ראש. מספיק לראות עד כמה הנאומים הנחפזים של כל ראשי המפלגות לא התכתבו עם המציאות.
עם אותה חלוקת מנדטים ואותם שיעורי הצבעה, אילו בראש תנועת הליכוד היה עומד אדם ששמו אינו בנימין נתניהו - התוצאה היתה ברורה
בדבר אחד אין ספק: באותו מצב עניינים עצמו, עם אותה חלוקת מנדטים ואותם שיעורי הצבעה, אילו בראש תנועת הליכוד היה עומד אדם ששמו אינו בנימין נתניהו - התוצאה היתה ברורה: ממשלת אחדות ציונית. רוטציה כזאת או רוטציה אחרת. אלא שכרגע, בראש המפלגה הגדולה בישראל עומד אדם שבכל הנוגע להסכמים פוליטיים ורוטציות, אפשר לומר עליו את מה שאריק לביא שר פעם על הסלע האדום: "איש ממנו חי עוד לא חזר". פוליטית, כמובן. פוליטית.
למען האמת, אף אחד לא רוצה כרגע ממשלת אחדות. רק הציבור רוצה בזה. המציאות. הילדים. מה שגורר את השאלה המתבקשת: האם עדיין, בתוך אנרגיית הגירושים הרעים שאופפת אותנו, יש מי שמסוגל להרים את הכפפה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו