שאננות, לחץ והתרסקות: מה קרה למפלגות החרדיות בבחירות?

במשך חודשים הסתובבו בכירי ש"ס בתחושה שהסקרים מפספסים את כוחה האמיתי של המפלגה. ביהדות התורה, לעומת זאת, חששו שמפלגות המחאה החרדיות ינגסו בכוחן, ואילו ב"הציבור החרדי" האמינו שהם בדרך להישג משמעותי. אלא שתוצאות הביניים של הבחירות לכנסת ה-26 מציירות תמונה אחרת: ש"ס ספגה מכה קשה, יהדות התורה הצליחה לבלום את האיום על כוחה, ומפלגת המחאה של מוטי לייטנר נותרה הרחק מאחוז החסימה.

שלוש המפלגות הגיעו לבחירות עם ציפיות שונות, אבל הסיפור שמחבר ביניהן הוא היחס לסקרים. בש"ס השתכנעו שהמפלגה חזקה בהרבה מכפי שהציגו רוב הסקרים, ביהדות התורה נערכו לתרחיש קשה, וב"הציבור החרדי" התמכרו לתחזיות האופטימיות. התוצאות הזמניות חושפות את הפער בין התחושות במטות לבין מה שהתרחש בפועל בקלפיות.

ש"ס: התדרוכים הפכו למציאות

בחודשים שקדמו לבחירות נעה ש"ס ברוב הסקרים סביב שבעה עד שמונה מנדטים. במפלגתו של אריה דרעי הכירו את הנתונים, אך התקשו לקבל אותם. בכל מערכת בחירות חוזרת בש"ס אותה טענה: "לא יודעים לסקור אותנו, אנחנו תמיד מפתיעים ביום הבחירות". ולזכותם ייאמר שבמערכות בחירות קודמות הסקרים אכן נטו להעריך בחסר את כוחה של המפלגה.

אלא שהפעם הפכה הטענה הזאת לאסטרטגיה. בש"ס התעקשו שהסקרים בערוצי הטלוויזיה אינם משקפים את התמיכה האמיתית במפלגה, והצביעו על התוצאות הגבוהות יותר שקיבלה בסקרי ערוץ 14 כהוכחה לכך. בשלב מסוים השתכנעו גם בכירי ש"ס, או ליתר דיוק שכנעו את עצמם, שהמפלגה עומדת על 11 מנדטים "לפחות". התחושה הזאת, לפי הניתוח במפלגה, הובילה לשאננות יתר.

במקביל השקיעה ש"ס בקמפיין שנועד למשוך מצביעים מסורתיים מהפריפריה, אך ניסתה בכך להחזיק את החבל בשני קצותיו. הקהל המסורתי זכר את הקו הקיצוני של המפלגה ואת הגאווה שהביע דרעי בנכדיו העריקים. אלא שהקמפיין, במקום להרחיב את התמיכה בש"ס, חלחל דווקא לתוך הבסיס החרדי שלה.

אותו בסיס ציפה מיו"ר המפלגה להגן עליו מפני הכלא הצבאי, ובמקום זאת ראה אותו פוזל לקהל המסורתי ומתרחק ממנו יותר ויותר. כך, לטענת הכותב, הניסיון לפנות לקהלים חדשים פגע דווקא בקהל שעליו נשענה המפלגה במשך שנים.

בליל הבחירות נמשכה אותה התנהלות. כשפורסמו המדגמים, מיהרו בש"ס לתדרך כי תוצאה של שמונה עד תשעה מנדטים במדגמים פירושה עשרה עד 11 מנדטים בתוצאות האמת. זאת, תוך התעלמות מהמדגמים שהעניקו למפלגה שישה עד שבעה מנדטים בלבד. לתדרך את התקשורת ולתדרך את עצמך תוך כדי - זו הייתה השיטה לפני הבחירות, וזו הייתה השיטה גם אחריהן.

בסביבות השעה 23:30 החלו בש"ס להפנים שהתחזיות האופטימיות אינן מתממשות. אלא שההבנה הזאת הגיעה כשהקלפיות כבר היו סגורות, ולא נותר עוד מה לעשות כדי לשנות את התוצאה.

אפשר רק לדמיין את מצב הרוח במטה המפלגה כשהתקבלה ההחלטה לבטל את חגיגת הבחירות שתוכננה לאותו ערב. בהודעה ששלח דרעי לפעילים הוא ביקש מהם "לכו לנוח", ובכך, למעשה, הודה בעומק האכזבה. קשה להסביר ירידה של ארבעה מנדטים במפלגה שהגיעה לבחירות בשיא כוחה, שבוע לאחר הילולת הרב עובדיה יוסף, כשמאות פעילים ברחבי הארץ פועלים למענה.

קשה עוד יותר להסביר את האפשרות לאובדן מנדט חמישי, אם ש"ס תרד לשישה מנדטים עם השלמת הספירה. ובכל זאת, במפלגה המשיכו לשדר אופטימיות וטענו: "אנחנו חזקים בקולות החיילים, אל תמהרו להספיד אותנו". גם חגיגת הניצחון לא בוטלה רשמית, אלא נדחתה. בש"ס הודיעו כי "האירוע יתקיים לאחר תוצאות האמת". נמתין.

יהדות התורה: הלחץ שהוציא את המצביעים

ביהדות התורה, לעומת זאת, הגיעו ליום הבחירות בשיא הלחץ. ראשי המפלגה היו משוכנעים שמפלגות המחאה החרדיות עלולות לקחת מהם מנדט אחד, ואולי אף יותר. מנגד, הם חששו להיגרר לעימות פומבי עם המתחרים, מתוך הבנה שכל התייחסות אליהם תעניק להם במה ותשרת את הקמפיין שלהם.

למרות זאת, ביהדות התורה לא הקלו על מפלגות המחאה. אנשיה תדרכו, העבירו מידע וניסו להתמודד עם האיום, אך הקפידו שלא לעשות זאת בפומבי, כדי לא לאפשר למתחרים להשיב ולהרוויח חשיפה נוספת. בדיעבד, נראה שההחלטה הזאת השתלמה.

בשבועות האחרונים שלפני הבחירות הבינו במפלגה שהפגיעה עלולה להיות משמעותית, ואז נכנס נתניהו לתמונה. ראש הממשלה הפעיל מסע לחצים כבד על יו"ר מפלגת "הציבור החרדי" ועל האנשים שסביבו, בניסיון להתמודד עם האיום על יהדות התורה. גם הניסיון הזה לא צלח.

במפלגת "הציבור החרדי" דווקא חגגו את תשומת הלב. מבחינתם, העימות עם ראש הממשלה העניק להם חשיפה תקשורתית שלא היו זוכים לה בדרך אחרת. הם פתחו מהדורות, התראיינו וזכו לסיקור נרחב בעיתונות. סירובו של לייטנר להיענות ללחצים של נתניהו רק הגביר את החשש ביהדות התורה.

בשלב הזה גייסה המפלגה את הרבנים למערכה, ובשכל, ייאמר לזכותה. בניגוד לפוליטיקאים, שעמם יכלו אנשי "הציבור החרדי" להתעמת, מול הרבנים הם התקשו להשיב באותה מטבע. התקפה על הרבנים הייתה עלולה לפגוע בהם דווקא בקרב הציבור שאליו ניסו לפנות.

ב"הציבור החרדי" נלחצו, אבל פתרון לא נראה באופק. ביום הבחירות עצמו יצאה יהדות התורה למבצע גוואלד שכמותו לא נראה במפלגות החרדיות. חברי הכנסת עברו מעיר לעיר ומנציג לנציג, בניסיון להוציא כל מצביע אפשרי לקלפי.

התוצאה, לפי נתוני הביניים, הייתה עלייה בשיעורי ההצבעה במעוזי יהדות התורה והישג משמעותי למפלגה. כעת היא אף לוטשת עיניים למנדט השמיני, שעשוי להגיע על חשבון ש"ס במסגרת חלוקת העודפים ולהוריד אותה לשישה מנדטים. מבחינת יהדות התורה, החשש מהפסד הפך למנוע שהוציא את הפעילים והמצביעים לשטח.

"הציבור החרדי": הבועה שהתנפצה בקלפי

במפלגת "הציבור החרדי" של מוטי לייטנר התרחשה תופעה דומה לזו של ש"ס, אבל מכיוון אחר. אנשי המפלגה ראו סקרים שהעניקו להם בין 40 ל-60 אלף קולות, והתמכרו לתחזיות. הם בנו סביבם פעילות קהילתית, קיימו מפגשים, הקימו מערך דוברות והשקיעו בפעילות נרחבת ברשתות החברתיות.

במקום להתייחס בזהירות לתוצאות המחמיאות ולבחון את מידת התמיכה האמיתית בהם, בחרו במפלגה להאמין שההצלחה כבר נמצאת בהישג יד. סביב הסקרים נוצרה בועה של ציפיות, שהלכה והתעצמה ככל שהתקרב יום הבחירות.

אלא שבקלפיות התבררה תמונה שונה לחלוטין. לאחר ספירת 85.6% מהקולות קיבלה מפלגת "הציבור החרדי" 9,029 קולות בלבד, הרחק מהתחזיות שעליהן הסתמכה. ההערכה היא שגם קולות החיילים לא יביאו לזינוק משמעותי בתוצאה.

וכך, בעוד יהדות התורה הצליחה להתמודד עם האיום ולהניע את מצביעיה, שתי המפלגות האחרות מצאו את עצמן מול מציאות שלא תאמה את הציפיות שטיפחו. בש"ס האמינו שהסקרים מפספסים את כוחם, וב"הציבור החרדי" השתכנעו שהסקרים משקפים תמיכה רחבה. בשני המקרים, האמונה הזאת התנפצה בליל הבחירות.

השיעור שצריכות המפלגות לקחת מהדרמות של 48 השעות האחרונות הוא אותו שיעור עתיק המיוחס לראש הממשלה המנוח שמעון פרס: "סקרים הם כמו בושם - מותר להריח, אבל אסור לשתות".