יום אחרי הבחירות לכנסת ה-26, המערכה עוברת מהקלפי לחדרי המשא ומתן, ושם, לפחות בשלב זה, לבנימין נתניהו יש יתרון מובנה: הוא פשוט לא חושש מסבב בחירות נוסף, ובכל מקרה נשאר על כס ראש הממשלה עד להקמת ממשלה חדשה.
לפי תוצאות האמת החלקיות, לאחר ספירת כמחצית מהקולות, הליכוד היא המפלגה הגדולה עם 27 מנדטים, וישר! של גדי איזנקוט שנייה עם 21. גוש נתניהו עומד על 55 עד 56 מנדטים, גוש השינוי על 49 והמפלגות הערביות על 15 עד 16. לאף צד אין 61 מנדטים.
>>60% מהקולות נספרו: גוש נתניהו עם 56 מנדטים<<
התמונה עוד עשויה להשתנות. אחוז ההצבעה, 77.7%, היה הגבוה ביותר מאז 1999, וספירת המעטפות הכפולות, שבהן גלומים לפי הערכת ליברמן 14 עד 15 מנדטים, צפויה להסתיים רק לקראת סוף השבוע. כל עוד לא תושבע ממשלה חדשה, נתניהו נשאר בלשכה כראש ממשלת מעבר. גם אם המערכת תיגרר לבחירות נוספות ב-2027, הוא ימשיך לכהן לפחות עד אז, ובליכוד לא רואים בכך איום.
"בבחירות עם אחוזי הצבעה כל כך גבוהים תהיה זו טעות לצאת לבחירות נוספות", הצהיר גדי איזנקוט בנאומו הלילה. המשמעות היא שמול גוש השינוי עומדות שתי חלופות לא נוחות: ממשלה שתישען על המפלגות הערביות, אפשרות שבנט וליברמן שללו לאורך הקמפיין, או חזרה לקלפי. אפילו יו"ר רע"ם מנסור עבאס הודה אמש: "במספרים שיש עכשיו אין ממשלה".
נתניהו, שעלה לנאום רק בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר, שידר ביטחון. "הליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר בישראל", קבע, והבהיר: "עלינו להקים ממשלה לאומית-ימנית חזקה". לצד הצהרת הנאמנות לשותפיו, שלח הזמנה גם לצד השני, אך בתנאים שלו: "מי שרוצה מוזמן להצטרף, בלי רוטציה". במקביל, סימן מראש את החלופה האחרת כפסולה: "אסור, פשוט אסור, לסכן את ישראל ולהקים ממשלה שנשענת על מפלגות ערביות אנטי ציוניות".
אלא שלמרות ההצהרות על הקמת ממשלת ימין, נתניהו עדיין לא החל בסבב שיחות עם כל שותפיו הטבעיים. מאז סגירת הקלפיות אמש הוא טרם שוחח עם ראשי הסיעות החרדיות. עם יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' הוא קיים אתמול שיחת זום דחופה, עוד לפני סגירת הקלפיות, ואילו בינו לבין יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר מסתמן נתק. בשלב זה, נראה כי גם במחנה נתניהו ממתינים להתבהרות התוצאות לפני שיתחילו במגעים ממשיים להרכבת הממשלה.
בגוש השינוי מתקשים לעכל את הפער בין המדגמים הראשונים, שהעניקו להם יתרון, לבין תוצאות האמת. בכמה ממפלגות הגוש מפנים אצבע מאשימה לקמפיין "המפלגה הגדולה" של איזנקוט, שלטענתם העביר קולות בין המפלגות השותפות במקום להגדיל את הגוש כולו.
הביקורת אינה חדשה. יממה לפני הבחירות תקף יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן: "קמפיין המפלגה הגדולה הוא טעות. זה שקר מסוכן". גם יו"ר ביחד נפתלי בנט קבע באותו יום כי "יש אפס משמעות לגודל המפלגה". אלא שכלפי חוץ, ראשי הגוש מקפידים לשדר אחדות ולהימנע מעימותים פומביים.
בנט הדגיש בנאומו הלילה כי "ראשי גוש התיקון מתואמים", והבטיח: "נעשה הכל, בלי אגו, כדי להקים ממשלת ברית משרתים ציונית". ברקע עומד מסמך העקרונות שנחתם בספטמבר בביתו של יאיר לפיד, שבו התחייבו ראשי הגוש כי "מהיום ועד לכינון הממשלה לא יתקוף איש מאיתנו" מפלגה שותפה. ההתחייבות הזאת, לפחות על הנייר, עדיין בתוקף.
הסיבה פשוטה: כל סדק פומבי בגוש השינוי הוא הזמנה לנתניהו. כדי להגיע ל-61 מנדטים הוא אינו זקוק לעריק בודד, אלא לקבוצה שלמה מהצד השני. בנאומו הלילה, כשקרא ל"רוב הציוני" להתלכד, נראה כי כיוון בעיקר לאגף הימני של הגוש. גולן הזהיר מכך כבר לפני כעשרה ימים: "נתניהו יחפש עריקים בגוש השינוי והוא בטח לא ימצא אותם ב'דמוקרטים'".
גם בגוש השינוי מנסים לפעול בכיוון ההפוך. ליברמן קרא אמש לחברי הכנסת של הליכוד למרוד בנתניהו, וטען: "קיבלתי עשרות טלפונים מחבריי בליכוד, האיש הזה חייב לרדת מהבמה". אלא שגם כאן המספרים אינם מסתדרים: כדי להגיע לרוב ציוני ללא המפלגות הערביות, הגוש זקוק לכעשרה עריקים.
השבועות הקרובים יהיו מבחן עצבים. נתניהו יכול להרשות לעצמו לחכות. איזנקוט, שהתחייב שלא לגרור את ישראל שוב לקלפי, הרבה פחות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו