בנימין נתניהו נכנס למערכת הבחירות הזו עם משימה אחת ברורה: להשאיר את הליכוד כמפלגה הגדולה בישראל. את המשימה הזו הוא השלים. לפי המדגמים המעודכנים של ערוצים 11, 12 ו-13, הליכוד עומד על כ-27 מנדטים, בפער ברור ממפלגת "ישר!" של גדי איזנקוט שנמצאת במקום השני.
אלא שבשיטה הישראלית, מקום ראשון לא מבטיח דבר. גוש הימין-חרדים, שזכה בבחירות הקודמות ב-64 מנדטים, נעצר הפעם לפי אותם מדגמים על 51-52 בלבד. בכל המדגמים למעט זה של ערוץ 14, הגוש רחוק מה-61 הנדרשים להקמת ממשלה. בליכוד עוד תולים תקוות בתוצאות האמת ובקולות המעטפות הכפולות, אבל גם בתרחיש האופטימי הפער נראה גדול מכדי לסגור.
שתי מגמות עיצבו את התמונה. שיעור ההצבעה זינק לקרוב ל-78%, הגבוה ביותר מאז 1999, והמפלגות הערביות רשמו לפי המדגמים שיא היסטורי של 17-19 מנדטים. התוצאה היא כנסת שבה אף אחד מהגושים אינו מגיע לרוב לבדו: גם גוש השינוי של איזנקוט תקוע הרחק מ-61 בלי המפלגות הערביות.
המשמעות פשוטה, גם אם קשה לעיכול בליכוד: אם התוצאות יתייצבו סביב המדגמים, לנתניהו נותרה אפשרות ריאלית אחת להמשיך לכהן כראש ממשלה - ממשלת אחדות לאומית עם איזנקוט, נפתלי בנט, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. על הנייר, צירוף כזה מגיע לרוב של קרוב ל-70 מנדטים. בפועל, הוא יגבה מנתניהו מחיר, והשאלה היא רק כמה גבוה.
כאן גם טמון מקור הכוח של נתניהו במשא ומתן שייפתח. מול איזנקוט, בנט ולפיד עומדות שתי חלופות לא נוחות: ממשלה שתישען על המפלגות הערביות, או סבב בחירות נוסף. נתניהו, כיו"ר המפלגה הגדולה, יוכל להציג את עצמו כמי שמציע את הדרך היחידה לממשלה ציונית יציבה - בתנאי שיהיה מוכן לשלם.
הוויתור הראשון הוא גם הקל מכולם: איתמר בן גביר. קשה לדמיין את איזנקוט, בנט, לפיד וליברמן יושבים סביב שולחן הממשלה לצד יו"ר עוצמה יהודית, ונתניהו, שכבר ראה אותו פורש מהממשלה ושב אליה בקדנציה היוצאת, יכול לחיות עם הפרידה הזו בשלום. בחשבון הקר, בן גביר הוא שותף שנתניהו יכול להרשות לעצמו להקריב.
הוויתור השני מסובך בהרבה: החרדים. ש"ס ויהדות התורה הן בעלות בריתו הוותיקות של נתניהו, ו"הגוש" כולו נבנה סביבן לאורך יותר מעשור. אלא שאיזנקוט כבר הבהיר בתגובתו הראשונה לתוצאות כי יפעל להקמת "ממשלת גיוס ציונית", והגיוס הוא בדיוק הנושא שעליו המפלגות החרדיות אינן יכולות להתפשר. כאן יעמוד נתניהו בפני ההכרעה הקשה ביותר בדרך לממשלה הבאה: להיפרד מהשותפים שהחזיקו אותו בשלטון, או להמר על כך ששותפיו החדשים ימצמצו ראשונים ויסכימו לנוסחה שתאפשר לחרדים להישאר.
הבלבול שמייצרת התוצאה ניכר היטב גם במטה הליכוד בבנייני האומה בירושלים. ליל בחירות שבו הליכוד מסיים במקום הראשון היה אמור להיות ליל חגיגות, אבל הליכודניקים לא הגיעו בהמוניהם. האווירה במקום שיקפה את הסתירה שבתוצאה: ניצחון במרוץ למקום הראשון, לצד ההבנה שהוא עשוי שלא להספיק. גם התגובה הראשונה מהליכוד, של שר החוץ גדעון סער, שקבע כי "החגיגות בשמאל מוקדמות", נשמעה יותר כמו התגוננות מאשר כמו הכרזת ניצחון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו