הפוליטיקה היא רק כלי עבור החיים שלנו כאן, יחד

זר, לו יביט בנו מבחוץ, ידמה בנפשו שלפחות דור חלף מטבח שמחת תורה ועד לבוקר בחירות תשפ"ז. היריבות הפוליטית הבוטה, החומות שהוגבהו והתוכן הדל מזכירים באופן מבהיל את השנה שקדמה לטבח. כאילו דבר לא השתנה.

והנה ביום ראשון השבוע קיבלנו תזכורת כואבת למחיר החיים כאן, כשהובאו למנוחות סמ"ר רון יונתן רויטמן ז"ל מאשקלון וסמל יובל שי סוילם ז"ל מהוד השרון. שני גיבורים, שתי משפחות, גורל אחד. משפט אחד מההספד של אביו של רון נחרט בזיכרון: "אתה חלק מההיסטוריה שלנו עכשיו, וגם זה חשוב".

הגורל האחד הזה, ההיסטוריה המשותפת, היא זו שאנחנו כותבים פה יחד משני צידי המתרס גם ביום בחירות סוער, כשהקיטוב שובר את שיאי יום כיפור ההוא. ומכיוון שעם ישראל הוא עם שתודעה היסטורית צרובה בו, אני רוצה להזכיר את הימים ההם, בתוך האבל וההלם שאחרי הטבח, כשטובי בנינו ובנותינו רצו אל התופת כדי להציל את אחיהם. מתנחלים וימנים למעוזי השמאל בקיבוצים, ושמאלנים לטובת אחיהם בעיר שדרות ובאופקים מעוזי הליכוד. וסליחה על הקטלוג הגס, פשוט נראה ששכחנו שאפשר.

בעד עתיד משותף

לא צריך תזכורת מדממת, לכו אל מעבר לגבולות - ללבנון, עזה וסוריה. שם, במוצבים, יושבים מילואימניקים שמדגמנים במדי חאקי מה קורה כשבאמת טובת המדינה והאזרחים מעל לכל. אז אתה לא יוצא להצביע נגד מועמד כלשהו, אלא בעד העתיד המשותף, והדיונים על אודות השוויון בנטל, הכלכלה והביטחון עוסקים במהות ולא בסיסמאות ריקות. בעוד שאי אפשר להשיב לאחור את הגלגל, אפשר להסתכל היום קדימה ולשאול מה אנחנו מבקשים שיהיה כאן. או כמו שאומרים במילואים: מה תכלס.

וכל אחד, ברגע הזה שלו בקלפי, יחשוב על הרגעים ההם שאחרי מתקפת חמאס, על העתיד המשותף האפשרי, על אתגרי הביטחון וההזדמנויות הגדולות שבפתח, וישים בקופסה הכחולה את הפתק שיאפשר ככל הניתן את היכולת להתקדם לעבר היעד. מחלוקת נוקבת יש בדרך אל היעד הנכסף, וגם היעד יכול להיות שונה בהגדרותיו - זו מהות הדמוקרטיה. יש ימין, יש שמאל ויש מרכז ויש אופוזיציה וקואליציה וייצוג לכולם בבית ההוא על הגבעה בירושלים.

הדמוקרטיה היהודית הזו גדולה הרבה יותר מאיש כזה או אחר. היא רעיון בן אלפיים שנה. ולמרות תחזיות השבר והחלוקה לשבטים, הנה הוכחנו שאנחנו כאן ביחד. ועוד נוכיח, אני מקווה. לכן כדאי שכשנצא מהקלפי, לא נסדר מזוודות ולא נאיים בשבירת הכלים, כי אם כבר משחקים, כמו שאני אומרת לילדים, משחקים עד הסוף.

ממילא לעם הנצח נכשלו כל החלופות במדינות המעונבות. וכשייוודעו תוצאות הבחירות וישקע להט המאבק על כל קול, נזכור שהפוליטיקה היא מכשיר לחיים שלנו כאן יחד. היא כלי. היא לא יעד. הוויכוח גם הוא כלי לליבון מחלוקות ולא להכנעת הצד האחר, ומי ייתן שעם תום ספירת הקולות תהיה פה ממשלה טובה, ולא רק פתיח לסבב בחירות נוסף שיכלה בנו, ואנו זה בזו.