בין הביטחון לדמוקרטיה: הבחירה שמציבה ישראל בפני בוחריה

ביום הבחירות של 2026 הבחירה בישראל היא ברורה. אולי מעולם לא היתה חדה כל כך. למעשה, בכל המדינות החשובות, הדמוקרטיות, בעולם המערבי, ישנה היום התנגשות בין האגף הפייסני, התבוסתני, שמוכן להתפשר במקרה הטוב ולהיכנע במקרה הגרוע, עם הכוחות האסלאמיסטיים.

הכוחות האלה מייצגים טרור, תוהו ובוהו ברחובות, ואסטרטגיה להרס החברה המערבית. בצרפת זאת מצגת ברורה, שמעטים מצליחים באקרובטיקה של שקרים עצמיים, להכחיש אותה. בארה"ב נראה שהמפלגה הדמוקרטית נפלה שדודה בידי שונאי ישראל וגורמים אסלאמיסטיים שחברו עם השמאל הרדיקלי. בבריטניה תמונה דומה. הכל מלווה בצלילי עוגב אנטישמיים.

בישראל התמונה דומה; תעמולת ערוצי התקשורת פועלת במשותף עם מנהיגי "האופוזיציה" כדי להכשיר ברית מקומית של אדום־ירוק. זו קיימת כבר מאז ממשלת בנט ב־2021.

תמיכת אזרחים ציונים מהשמאל באגף הזה מקורה ביסודות של שלילה גזענית ולא רציונלית של אגף הימין בציונות. בתור דוגמה קלסית, משמש הלך הרוח של הסופר עמוס עוז (תודה ליהודה שלם על הציטוט הארכיוני). ביוני 1979, בוועידת המפלגה ביפעת, זעק הסופר: "אנחנו צריכים להתלכד, מפני שצריך להעביר את ממשלת הזדון הזאת מתוך הארץ. מפני שצריך להפיל את הממשלה הטרגי־קומית הזאת, ולהפיל אותה מהר, במקום להילחם בינינו איפה יעברו הגבולות".

רק שלושה חודשים קודם לכן, חתמה "ממשלת הזדון" הזאת של בגין על הסכם שלום ראשון, היסטורי, עם הגדולה באויבותינו.

הלך הרוח של השנאה הלא־רציונלית הזאת עומד גם בבסיס היחס של חוקרי האקדמיה בישראל למזרחים ולליכוד. מי שמתעניין מוזמן לקרוא את הניתוח של פרופ' אורי כהן למעלליו האקדמיים של אבי הסוציולוגים החדשים בישראל, פרופ' יונתן שפירא. זאת הנחת יסוד שהמזרחים והליכוד הם המון נבער שאין לתת להם דריסת רגל במערכות המשפט ויש לסנן אותם בזהירות מפליגה באקדמיה ובצבא.

אלמנט לא רציונלי

בימין יש אלמנט לא רציונלי במעגלי הציונות הדתית שנשארת מאגר הבוחרים הלא יציב ובמידה רבה ביכולתם להמליך בישראל את ברית השמאל והערבים בראשות איזנקוט. לאורך השנתיים האחרונות הצליח השמאל בעזרת מערכת הייעוץ המשפטי לקעקע את גוש הימין, אפילו הקיצוני, על ידי הסתה נגד "המשתמטים" כביכול.

הימין ה"לא נכנע" מונהג על ידי ראש ממשלה היסטורי. כספין אחרון לפני הבחירות התערבה שוב המשטרה נגד מנהיג הליכוד על ידי הדלפת תמליל עדות של אוריך בחקירתו. זאת בעצם העובדה המשמעותית היחידה בהדלפה: שגורם משפיע כמו המשטרה, החליט להתערב בבחירות. כמו בימי עמוס עוז, גם היום מנהיגי השמאל מציגים את ממשלת נתניהו כממשלת זדון, למרות ששחררה את כל החטופים, הדבירה את חיזבאללה, הכריעה את חמאס והחלישה מאוד את איראן והחזון הגרעיני שלה.

השמאל מציג הפעם בגלוי כוונות להתנקש בדמוקרטיה על ידי הטלת משטר צנזוריאלי של סגירת ערוצים וסתימת פיות, ועל ידי חקיקת חוק מיוחד שימנע מאזרח מסוים, בנימין נתניהו, להתמודד בעוד מערכות בחירות. הבחירה שעומדת בפני המצביעים ברורה בנושא הדמוקרטיה כמו גם בביטחון הלאומי.