7 באוקטובר, הבידוד והקרע בעם: איך נתניהו שוב הפך את הבחירות לקרב על עצמו?

יש משהו טראגי בכך שגם מערכת הבחירות הזאת מתנקזת ומצטמצמת בסופה לשאלה היחידה שהציבור בישראל עוסק בה כבר עשרים שנים לערך - ביבי.

אפשר היה לחשוב שאחרי ה-7 באוקטובר יהיה מוסכם על מסה קריטית של הציבור כי מהזוועה הזאת אין דרך להיחלץ, אפילו לא קוסם אפל כמו נתניהו. אבל רה"מ, כדרכו, יודע לשחק את המשחק ומבין לעומק את הפסיכולוגיה של ישראל - ובעיקר של תומכיו - והוא הצליח, באמצעות קניית זמן, לעמעם ולהרחיק את הלם השואה בישובי הדרום שלנו, ולסובב את המציאות והתודעה לרעיון שהוא האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הזה. וגם אם הזמן אינו אידיאלי עבורו - הוא הצליח להפוך אותו לנכון עבורו.

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<
>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

מתקפה פוליטית משתוללת שכוונה כנגד מצביעיו וכנגדו יצרה את אפקט הקורבן שהפך ללחם חוקו של נתניהו לאורך השנים; ולצד הצורך הרגשי של רבים מתומכיו לתמוך בראש המחנה בשעתו הקשה, לצד שרשרת ספינים מפוארת, והנה הקערה התהפכה: מי שנדמה היה גמור פוליטית, משחק במערכת הפוליטית כבשלו, כאילו דבר לא אירע.

גם ההישגים מחווירים

ההישגים שלו במלחמה - והיו כאלה - הפכו עבורו ועבור תומכיו לראייה לכך שלמרות הכשלון (שאותו ייחס לכל אדם עם דופק בישראל, בערך, להוציא עצמו) אין מי שמסוגל לנהל את ישראל בשעתה הקשה ביותר היסטורית. והיא כזאת - בל נטעה.

ועכשיו, כדרכם של הדברים בארצנו, הציבור שב ומאחד בין גורל נתניהו לגורל ישראל. שאלות היסוד המחרידות והאתגרים המפלצתיים שבפניהם אנו ניצבים הפכו שוב לשאלת נתניהו. הם אולי הפרונט והכלי שבאמצעותו מתנהל הקונפליקט הפנימי המופרע כאן, אבל כולם רק אמתלה לעסוק בנתניהו.

גם הצהרתו המדהימה על כך שהוא נערך לבידוד מדיני ולמעבר להישענות על קריפטו; גם העובדה שארבעה חודשים לאחר שהכריז בתרועה רמה על חיסול פרוייקט הגרעין האיראני, ואתמול הכריז - בטבעיות גמורה - על סכנה של פצצת אטום איראנית על תל-אביב; גם מסמך פנימי של צה"ל שפורסם בימים האחרונים לגבי היערכותו, מוכנותו ורצונו של חמאס לשחזר את מתקפת 7 באוקטובר; גם הסיפור הבלתי נתפס של שיתוף הפעולה האינטימי, תמורת שכר מאה, של אנשי הסוד הקרובים ביותר לו, עם קטאר, עליה בעצמו הכריז כמדינת אויב.

זאת ועוד: גם שיתוף הפעולה המביש שלו עם מהלך ההשתמטות ההיסטורי של הציבור החרדי; גם אובדן התמיכה הרפובליקנית - אלוהים שישמור – בארה"ב, לצד השתוללות אנטישמית כדוגמתה לא ראה העם היהודי מאז שנות השלושים בגרמניה; גם הפיכתה של ישראל למצורעת של ממש בקרב משפחת עמי המערב, לצד אימוץ הנרטיב הפלסטיני הנפשע במיינסטרים של דעת הקהל במערב; גם הפיכת ממשלת ישראל וכנסת ישראל לקרקס אלים וקיצוני להחריד ברוחם של איתמר בן-גביר וטלי גוטליב.

זה לא מסתיים כאן. גם עשיית שימוש מושכל ומודע בתיאורית הבגידה, שמכרסמת באופן היסטורי באמון הציבור אפילו באנשי מערכת הביטחון; גם הסכסוך הפנימי הנורא והמופרע בתוכנו, שהפך למלחמת אזרחים פנימית בין ישראלים, ולמהלך של פיצול החברה לשני מחנות שהופכים לנגד עינינו לשני עמים; גם העובדה שבנו נמצא במיאמי שעה שבנינו נופלים בקרבות ובתינו נהרסים במטחי טילים; ויש עוד ועוד ועוד, אפילו כל אלה לא הצליחו לגרום לתומכיו לעצור לרגע ולהודות שהאיש מוכרח לרדת מבמת ההיסטוריה של ישראל.

בובות לצרכים פוליטיים

לקראת סוף השבוע נלמד מה מבקש הציבור הישראלי וכיצד הוא מתמודד - מוסרית, ערכית וגם מעשית - עם שאלות על העבר הקרוב וההווה, אבל בעיקר על העתיד. עתיד שאם נתניהו ימשיך לנהל ביד רמה, משחק בכולנו כמו בבובות לצרכיו הפוליטיים, מובטח שיהיה זה שנתניהו בעצמו נערך אליו: הפיכת ישראל למצורעת בסדר גודל של רוסיה, איראן וצפון קוריאה; איבוד של כל התמיכה הבינלאומית ושל חברינו באמריקה; ומלחמת נצח עם איראן, וחמאס, שסופה אולי פצצה גרעינית על תל-אביב ו-7 באוקטובר שני (אולי מאיו״ש, הפעם).

אני לא מנסה להפחיד אף אחד - אני מצטט את איומי נתניהו בעצמו, שמבקש להלך אימים על נאמניו ותומכיו ואנשי הימין כדי שימשיכו להפקיד בידיו את גורל העם היהודי.

הפרדוקס המדהים הזה מתיישב אצל הרבה אנשים, ואסור לראות בהם כת או חבורה נעדרת בינה. מרביתם ראציונלים ומנומקים להפליא. אבל עדיין, מדובר בפרדוקס מדהים, כזה שהופך את שאלת הבחירות הזאת לאחת: האם ישראל תבחר במסלול שישים סוף לבית המשוגעים שהפך להיות ביתנו המשותף או שתמשיך במסלול הסחרור המטורף שלה לעבר התפרקות פנימית וסיכון קיומי אמיתי של הפרוייקט הציוני.