מערכת בחירות אחרי טראומה לאומית. לכאורה זה אמור להיות פשוט: מענישים את מי שהיה בשלטון כשהאסון הגיע, האופוזיציה מביסה את המנהיגות הקיימת, נקסט. ההיסטוריה מראה שזה לא כל כך פשוט.
הנה סקירת טלטלות נוסטלגית: בחירות 1973 אחרי טראומת כיפור, גולדה מואשמת במחדל וישראל צועדת לקלפיות חודשיים בלבד אחרי תום המלחמה. התוצאה: המערך נחלש בחמישה מנדטים, אבל מנצח ומקים את הממשלה. הלאה: בחירות 1996 אחרי רצח רבין. נתניהו מואשם בהסתה ומאבד תמיכה, אך מסיים את הבחירות הללו דווקא כמנצח. או בחירות 2006 שנערכו אחרי ההתנתקות: דווקא הליכוד, שנשאר עם המורדים, התרסק לשפל של 12 מנדטים וקדימה ניצחה. והנה גם דוגמה לטראומה לאומית מעבר לאוקיינוס: ארצות הברית אחרי פיגועי 11.09 - האסון, הטרור והמלחמה בעיראק עמדו במרכז מערכת הבחירות של 2004, אבל ג'ורג' בוש נבחר מחדש.
הטעות היא לחשוב שטראומה לאומית מגיעה בהכרח לקלפי עם פתק הצבעה מצורף. כרגיל, המציאות יותר מורכבת: הציבור המבוהל עשוי להמשיך לבחור במי שנתפס כמסוגל לנהל את האיום, העונש לעיתים מגיע מאוחר יותר. וכך - גולדה הקימה ממשלה ונאלצה להתפטר זמן קצר לאחר מכן, עד שהמערך איבד את השלטון ב־1977.
גם נתניהו, שנבחר לראשות הממשלה לאחר רצח רבין, הפסיד לברק רק ב־1999 ופרש. הלאה: אחרי ההתנתקות קדימה נבחרה, אבל הפסידה את השלטון ב־2009. ובאמריקה? בוש איבד את שני בתי הקונגרס ב־2006 רק חמש שנים אחרי נפילת התאומים.
במילים אחרות: גם אם המנהיגות לא קורסת טוטלית בבחירות הראשונות שאחרי המשבר - זוהי לא הוכחה שהציבור שכח, סלח או סיים לשפוט. לפעמים תחושת החירום גורמת לענישה אך לא לגירוש, זה מגיע בגלים.
אולי בגלל זה נתניהו מקפיד לציין שהמלחמה לא הסתיימה, ומעתיר על ישראל את המשך האיומים והסכנות מדי יום. זו גם האמת, אבל המינון של תחושת מצב החירום הוא קמפיין.
הלכנו חצי דרך
מחרתיים ישראל תחליט איך לתרגם את הטראומה לפתקים. בינתיים נראה שהלכנו חצי דרך: הליכוד נחלש, אך נראה שגם הצד השני לא מסוגל להקים ממשלה. ראשי מפלגות רבות התחלפו, אבל בראשי מפלגות אחרים שבעצמם ותיקים פוליטית. הכנסת תקבל את מספר החברים החדשים מהגדולים בתולדותיה, אך הרשימות החדשות? הן מדדות סביב אחוז החסימה. נפלאות דרכי הטראומה.
הלכנו חצי דרך: הליכוד נחלש, אך נראה שגם הצד השני לא מסוגל להקים ממשלה. ראשי מפלגות רבות התחלפו, אך בראש המפלגות המובילות עומדות דמויות פוליטיות ותיקות. הכנסת תקבל את מספר החברים החדשים מהגדולים בתולדותיה, אך הרשימות החדשות? הן מדדות סביב אחוז החסימה. נפלאות דרכי הטראומה
אז אולי, בניסיון למקם את עצמנו על המפה, הדוגמה הכי מתאימה היא מלחמת לבנון הראשונה. היא עוררה הפגנות סוערות שבהן ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, הואשם כרוצח. "רד אלינו אווירון, קח אותנו ללבנון. נילחם בשביל שרון ונחזור בתוך ארון", שרו חיילי מילואים בזירות הלחימה.
זה נגמר ב־1984 בממשלת אחדות וברוטציה שהסיגה את ישראל לרצועת הביטחון וחילצה אותה מהמשבר הכלכלי. לא תרופה רעה כדי לצאת מקרייסס.
הכל יכול לקרות, אבל על פי התמונה המסתמנת אפשר כרגע להכריז: גבירותיי ורבותיי, מהפכונצ'יק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו