למעשה, הבחירות כבר שובשו

שלל תרחישי אימים הופצו על ידי מהנדסי התודעה לקראת הבחירות. כמעט שכחנו, אבל עונת הבחירות נפתחה תחת התרעות מטילות אימה לשיבוש בחירות. גרמו לנו להיות דרוכים ומוכנים למבצע השפעה תודעתי, שיכלול אינספור פייקים ודיפ־פייקים עד כדי ערעור היכולת לצרוך חדשות. הבהילו אותנו ממהלכים משבשי בחירות בנוסח חבלות סייבר, פריצות למאגרים, גרימה מכוונת של תקלות. הזהירו מאלימות ברחובות, אמרו שמעולם לא היינו קרובים כל כך לרצח פוליטי. וכמובן, מכינים אותנו לעבריינות פוליטית בקלפיות. יש אפילו התארגנות אזרחית - מבית היוצר של אחים לנשק, אלא מה - שכל תכליתה לשגרר משגיחים ומאבטחים לקלפיות כדי לוודא שמשטר נתניהו לא גונב, מרמה, משבש את ההצבעה, באמצעות בריונים שהוא מפעיל בשטח.

מילות המפתח שריחפו כמו רוח זדונית מעל מערכת הבחירות, לפחות בראשיתה, היו ״שיבוש בחירות״. שכחנו, הא? והנה, לכאורה, דבר מכל תרחישי האיומים לא התממש.

מבצעי השפעה

זה נכון שמבול הכותרות שכלל ראיונות בנוסחת ״שובר שתיקה/אני מודאג״ עם הבכיר א׳ והקצין ב׳, כתב התביעה של רונן בר, וחשיפות מרעישות ומתישות למדי על עוד התרעה מעורפלת, מייצרים את הרושם שגורמים מסוימים בממסד הצבאי יצאו לפעולת הרעשה מסונכרנת בישורת האחרונה של הבחירות, ואיכשהו כולם קשורים לבכירי מערכת הביטחון, באגף העוין בגלוי את נתניהו. בתנאים מסוימים, אפשר לראות בזה מבצע השפעה.

אבל הערך התודעתי של חרושת החשיפות הביטחוניות מתברר כמינורי. אנכרוניסטים כהרגלם, הגנרלים ודובריהם מנהלים מלחמה פוליטית נגד נתניהו הישן, בעוד ציבור הימין רואה לנגד עיניו נתניהו חדש, אחר. מצביא בסדר גודל צ׳רצ׳יליאני, היחיד בדור ההנהגה הנוכחית שהחליף דיסקט עד הסוף, שינה דוקטרינות, העמיד קו אסטרטגי חדש, ניסח במעשים תפיסה ביטחונית עדכנית והעביר את מערכת הביטחון כולה תהליך עמוק וכואב של חינוך מחדש.

כך הוא גם נתפס בעולם, ובעיקר בעולם הערבי. אבל יריביו, אנשי המשטר הישן, אצולת ההון והמדים של קובי ריכטר ואהוד ברק, שואפים בגלוי ל״סגירת חזיתות״, שם קוד להתקפלות ולנסיגה משטחי השליטה האסטרטגיים בסוריה, בלבנון וברצועה, ריצוי הקהילה הבינלאומית והשגת ״שקט״.

באופן אירוני ומחריד כאחד, בדיוק כמו לפני בחירות 22׳, מייחסים לנתניהו כוונות זדוניות לצאת למלחמת שולל פוליטית ערב הבחירות, כאילו אין מציאות מתקתקת מול איראן. ובאופן מצמרר וציני, בדיוק כמו ערב 7 באוקטובר, שוב ממנים את ראשי מערכת הביטחון, הפעם את הרמטכ״ל, כ״שומר סף״ של הדמוקרטיה. מוטלת עליו חובה מוסרית למנוע מנתניהו לשבש את הבחירות, לרסן את ההנהגה המדינית ולמעשה לסרב לציית להנחיות מבצעיות, אם יינתנו. בתנאים מסוימים, אפשר לראות בזה גם מבצע השפעה וגם המרדה.

הטיית בחירות

אבל מאחורי כל אלה עומדת פעולת שיבוש הבחירות הגדולה והיעילה ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ישראל. הכוונה היא לתיקי נתניהו. עדות מנדלבליט השבוע המחישה עד כמה גם הבחירות האלה שובשו והוטו לטובת האופוזיציה.

כי כתב האישום הרשלני הזה, שבכל יום מתבררים עוד ועוד ממחדליו האיומים, נועד מלכתחילה לנטרל את נתניהו ולהרחיק אותו מהמגרש הפוליטי. על בסיס האישומים בתיקי האלפים הוקמה תנועת מחאה שלמה, גובש מחנה ונרקמה נורמה פוליטית חדשה: פסילת נתניהו והליכוד.

גם מתנגדי נתניהו יודעים זאת עמוק בליבם. בהיסטוריה חלופית, שבה אין כתבי אישום ומשפט, לאף אחד מהטוענים לכתר - בנט, לפיד, איזנקוט, ליברמן - לא היו תוחלת פוליטית, אופק ריאלי להנהגה, סיכוי ממשי לכבוש את הפסגה. אי אפשר לאמוד את הפגיעה בלגיטימציה של נתניהו, במעמדו הציבורי ובכוחו האלקטרולי, כתוצאה מהחקירות, הגשת כתב האישום והמשפט.

אבל גם כשנתניהו שמר על כוח פוליטי וצלח מערכות בחירות, ההליך הפלילי הגביל אנושות את יכולת התמרון שלו. אלמלא המשפט, לא היתה נולדת הקריאה הנורמטיבית להחרים את נתניהו, לא היו נעשים המאמצים למנוע ממנו להתמודד או להרכיב ממשלה על רקע האישומים בפלילים, ולא היה נולד החרם הגדול שלמעשה פסל את נתניהו כשותף וגרר את מדינת ישראל למשברים פוליטיים חמורים.

פרי העץ המורעל

החשיפות המזעזעות מעדות מנדלבליט, ושפע של עדויות קודמות, אמורים היו להוריד מסדר היום את הדיון על "חוק הנאשם". אבל ראשי מפלגות גוש השינוי ממשיכים ליהנות מהרוח הגבית שנותן להם משפט נתניהו, ולהבטיח לדאוג לסילוקו באמצעות חקיקה שתמנע מ"נאשם בפלילים" להרכיב ממשלה. לא רק שהם ממשיכים לנצל את שירותיה הטובים של מערכת המשפט, הם גם דבקים בעיקרון של "אי ישיבה" עם נתניהו ומספקים הצהרות רל"ב כדי לרצות את פטרוניהם במועצת קפלן.

זה פרי העץ המורעל האמיתי. לא רק הראיות המפלילות שהושגו בשיטות מפוקפקות, ברשלנות מפוארת, במגמתיות נפשעת, במטרה להשיג הרשעה בכל מחיר. פירות העץ המורעל האמיתי הם אלה שזוללים בתאווה ראשי גוש השינוי ויריבי נתניהו כבר כמעט עשור. הם נהנים, ביודעין, מהמבצע הגדול ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ישראל לשיבוש הבחירות ולנטרול הדמוקרטיה. אין, ולא היה להם סיכוי מולו - אלמלא המשפט. הם יודעים את זה עמוק בליבם, והם נחושים להמשיך לאכול את הפירות האלה כל עוד זה אפשרי.

המעורבים במבצע הזה - אביחי מנדלבליט, שי ניצן, רוני אלשיך, ליאת בן ארי, יהודית תירוש - למעשה שיבשו את הדמוקרטיה הישראלית, ופעלו באופן מובהק להרחקת מנהיג פוליטי פופולרי. הם גזרו על החברה הישראלית שסע איום וכפו עליה משברים וסבבי בחירות.

זו לא היתה רק פגיעה בנתניהו, בליכוד ובימין, וביכולת שלהם להיבחר בתנאים הוגנים. זו היתה לפני הכל פגיעה ישירה ואישית באזרחי ישראל. נשללה מהם היכולת לבחור בתנאים הוגנים. ברובד המהותי, העמוק, נלקחה מהמוני מצביעים זכות ההצבעה. מישהו יפצה אותם אי־פעם על כך?

>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

הנזק המתגלגל הזה נמשך עמוק לתוך מערכת הבחירות הנוכחית, ומשבש אותה מן היסוד. כן, יש שיבוש בחירות, וברור גם מאיזה צד הוא מגיע, ואיזה צד הוא משרת. המאבק האמיתי על הדמוקרטיה הישראלית טרם התחיל.