הפוליטיקאים הישראלים מאבדים את דור ה-Z, והקרב על הקול הצעיר בבחירות 2026 עובר כולו לזירה הדיגיטלית. הנתונים שנחשפים מדברים בעד עצמם: מפלגת הליכוד כבר השקיעה כ-380,000 שקלים בקידום ברשתות החברתיות, בעוד שגדי איזנקוט השקיע כ-142,000 שקלים, רק בשבוע שעבר.
אלא שמאחורי המספרים הגדולים מסתתרת שאלה קריטית לכל מטה בחירות: האם הכסף הזה באמת מצליח לייצר מעורבות שמתרגמת להצבעה ביום פקודה? שגיא חמץ, מחלוצי הפרסום הדיגיטלי בישראל ומייסד סוכנות הדיגיטל והתוכן HAVAS BLINK, עושה סדר במספרים ומספק הצצה נדירה לאחורי הקלעים של הקמפיינים הפוליטיים בעידן החדש.
>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<
לפצח את הקופסה השחורה: סודות האלגוריתם הפוליטי
תקציבי ענק אולי קונים חשיפה ראשונית, אבל כסף לבדו לא מספיק כדי לשבור את חומות האלגוריתם. לדברי חמץ, בניגוד לתפיסה הרווחת במטות הבחירות, המערכות של הרשתות החברתיות ממש לא נשענות רק על אחוזי צפייה.
"יש שם משקל משולש לאינטראקציות: תגובות, שיתופים, שמירות וקצב", מפרט חמץ. "המערכת בוחנת באיזו מהירות התוכן תופס תאוצה בשלבים הראשונים מרגע העלייה לאוויר, ומיד ממירה את הנתונים האלו ליחסים של שיתופים ושמירות. אם התוכן לא מייצר תגובה מהירה ועמוקה, הכסף לבדו לא יציל אותו".
מעבר למדדי המעורבות, חמץ מדגיש כי הטעות הנפוצה ביותר היא להתייחס ל"רשתות החברתיות" כאל מקשה אחת:
- שפות שונות לחלוטין: פייסבוק מתנהגת אחרת לגמרי מאינסטגרם, ושתי הפלטפורמות של מטא שונות לחלוטין מהחוקיות של טיקטוק. תוכן שעובד באחת יתרסק בשנייה.
- סביבת מחיה רגישה: האלגוריתם פועל כמערכת עצמאית שמנטרת באופן קבוע נושאים מורשים לעומת נושאים אסורים או מוגבלים. המערכת יודעת לזהות מילות מפתח והקשרים פוליטיים, ועלולה לצמצם חשיפה לתכנים שחוצים את הקווים של הפלטפורמה.
>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<
מלכודת ה"קרינג'": כשפוליטיקאי מנסה לרקוד בטיקטוק
אחת התופעות הבולטות - והכואבות לצפייה - במערכת הבחירות הנוכחית היא הניסיון המאולץ של פוליטיקאים להתחבר לקהל הצעיר. מועמדים רבים עושים מעצמם צחוק ברשת מתוך הנחה שגויה שהזירה הדיגיטלית מיועדת רק לריקודים, בדיחות ושטויות.
"הגבול בין תוכן אותנטי למביך נחצה ברגע שפוליטיקאי נראה רודף אחרי טרנדים בצורה לא טבעית. הקהל הצעיר מזהה זיוף מקילומטרים"
לדברי חמץ, הפתרון אינו ויתור על הפלטפורמות הצעירות, אלא שינוי גישה. כדי לנצח ברשת בלי לאבד מהמעמד הממלכתי, נדרש רעיון פוליטי או ערכי גדול שעטוף בביצוע מדויק ומותאם לפלטפורמה - כזה שמעביר את המסר מבלי שהמועמד יוזיל את עצמו.
נוסחת ה-70% ומהפכת ה-AI במטות הבחירות
אז איך בכל זאת מחלקים נכון את עוגת התקציב ב-2026? חמץ מציג נוסחה פשוטה וחד-משמעית: תקציב הקמפיין חייב לשקף במדויק את הרגלי צריכת המדיה של קהל היעד. "אם הבוחר הפוטנציאלי שלך צורך 70% מהמדיה שלו בדיגיטל ובסושיאל, הרי ש-70% מתקציב הקמפיין חייב להיות מופנה לשם", הוא קובע. עם זאת, השינוי הדרמטי ביותר מתרחש בחלוקה הפנימית של התקציב הדיגיטלי - המעבר מתקציבי הפצה לתקציבי יצירה.
בעבר, רוב הכסף הלך על קניית שטחי פרסום ודחיפת סרטון בודד. היום, התוכן עצמו מקדים את ההפצה. כניסת כלי ה-AI לחדרי המלחמה הפוליטיים מאפשרת למנהלי קמפיינים לייצר חמישה סרטונים שונים במקביל בעלויות נמוכות ובזמן אפסי, להעלות אותם לבדיקת שטח מהירה (A/B Testing), לראות בזמן אמת מה תופס את תשומת הלב של הגולשים - ולהזרים את הכסף הגדול רק לתוכן המנצח.
נוטשים את האולפנים: עידן הפודקאסטים
לצד המלחמה על הפיד הקצר והמהיר, בחירות 2026 מסמנות תופעה בולטת נוספת: נטישה הדרגתית של אולפני הטלוויזיה המסורתיים לטובת פורמטים ארוכים ועצמאיים, ובראשם הפודקאסטים וזירת המשפיענים.
בזמן שראיונות בטלוויזיה ובחלק מהרשתות מתאפיינים בצעקות, קטיעות רצופות ומגבלות זמן קשיחות, הפודקאסטים מציעים למועמדים אלטרנטיבה מפתה. חמץ רואה בפורמט הזה פלטפורמה שמספקת אווירה מחברת, משוחררת ו"מגניבה" יותר עבור הפוליטיקאים. היא מאפשרת להם להתמודד עם שאלות נוקבות ולפרוש את משנתם לעומק, מבלי לסבול מההפרעות הבלתי פוסקות שמאפיינות את המדיה המפוצלת.
בסופו של דבר, המסקנה לקראת פתיחת הקלפיות ברורה: בבחירות 2026, הפוליטיקאים שישרדו הם לא בהכרח אלו שישפכו הכי הרבה כסף על קידום ממומן, אלא אלו שיבינו שהאלגוריתם - בדיוק כמו הבוחר הצעיר - דורש תוכן חכם, מהיר ואותנטי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו