רוץ וינטר, רוץ: דווקא עכשיו "עמך ישראל" חייבת ללכת עד הסוף

מלכתחילה סברתי שחייבת לקום מפלגת ימין ממלכתית, שתדחה בתוקף את הסרבנות החרדית ותתחייב רק לאידיאולוגיה, לא לאף אחד מהגושים ומהמועמדים. עופר וינטר נכנס לזירה בגישה שונה, מנסה לקדם את פני מסע ההשמדה מציר ביבי־סמוטריץ', שממנו חשש. לכן, אף שהעקרונות שלו במקום הנכון, וינטר חייב את עצמו, פומבית, להצטרף רק לקואליציה בראשות נתניהו, בתקווה שבכך הוא קונה חסינות ממכונת החיסול הידועה לשמצה.

כמה תמים פוליטית הוא היה. אבל למרבה המזל, ההתקפות הנבזיות מהמתחזים לימין רק חידדו את המסרים של "עמך ישראל" והעמידו מבנה אידיאולוגי ייחודי במפה הנוכחית. מבנה שבגללו וינטר ושותפיו חייבים להמשיך לרוץ. להיות בכנסת, אולי בממשלה הבאה.

וינטר למד בדרך הקשה שבחצרות נתניהו אין כל משמעות לאידיאולוגיה ולדרך, רק לנאמנות המוחלטת אליו. לכן, גם אם הודעת שלא תלך עם איזנקוט אבל העזת להכריז שאתה לא עובד אצל ביבי, הפכת לאויב המר ביותר - גרוע בהרבה מהקטארים. שלא לדבר על מי שמציב ל"מנהיג הימין" מראה, וחושף שנתניהו לא הכריע אף אויב, ממשיך לגרור רגליים ולא באמת לנצח.

כמה תמים פוליטית הוא היה. אבל למרבה המזל, ההתקפות הנבזיות מהמתחזים לימין רק חידדו את המסרים של "עמך ישראל" והעמידו מבנה אידיאולוגי ייחודי במפה הנוכחית. מבנה שבגללו וינטר ושותפיו חייבים להמשיך לרוץ. להיות בכנסת, אולי בממשלה הבאה

מובן שאתה אויב מסוכן במיוחד, אם אתה קורא מתוך המחנה תיגר על המשך חיבור חבל הטבור של קואליציית הימין לאינטרסים של העסקנים החרדים, מי שמבטיחים את המשך הקריירה הפוליטית האישית של נתניהו.

כאשר וינטר הוסיף וחידד את מסריו, החלה להתעורר התקווה שאולי המפלגה שלו היא הדבר האמיתי שנדרש עכשיו לעמך ישראל. כלומר, מפלגה שמחוברת לארץ ומציגה עקרונות מפוכחים בתחום המדיני־ביטחוני - מה שמכונה ימין.

כזו שמתעקשת להפסיק את הזיגזוג ההיסטורי של מנהיג הליכוד, ועומדת על הכרעת האויב. כלומר, דורשת לפעול בניגוד להכרה של נתניהו במדינה פלסטינית, לחתימה על הסכם 20 הנקודות הקטסטרופלי של טראמפ, לתחזוק הרשות הפלסטינית, שלא לדבר על האחריות העליונה ל־7 באוקטובר, מבלי לנכות את אשמת ראשי מערכת הביטחון.

כך התעוררה גם התקווה שמדובר במפלגה שלא תיכנע לאינטרסים האישיים של המנהיג ובני משפחתו, ותוביל נורמה של ניקיון כפיים. שתחתור לרפורמות לאומיות אבל במידתיות ובענייניות, מבלי להרוס את המדינה.

ולא פחות חשוב - מפלגה שלא ממלמלת שוויון אבל מתכוונת בעצם להמשך ההשתמטות. כזו שבאמת לא תסכים לשבת בקואליציה המנציחה את המציאות המסוכנת בציר החרדי.

גם בלי דוידי בן ציון, לעופר וינטר יש נבחרת שמשקפת את מכלול הערכים האלו. כולל יוסף חדאד, שמסע ההשמצות המכוון נגדו לא הצליח לשרוט את התרומה הדרמטית שלו למדינת היהודים, כולל ללי דרעי שמציגה מופת אישי מול החוצפה החרדית, ועוד אנשים מצוינים.

הקולות שמחפשים בית

למפלגה הזו יש תפקיד נוסף והוא ללקט את הקולות התועים, המאמינים בתפיסת העולם של הימין האידיאולוגי, אבל מכיוון שהם לא מסוגלים, בצדק, להצביע לנתניהו ושות', הם עלולים לגרום להקמת קואליציה צרה של גדי איזנקוט ויאיר גולן.

כי גם בלי תמיכת מפלגות ערביות עוינות, הסכנה הלאומית הנשקפת מקואליציה שכזו, במיוחד לנוכח העמדות ההיסטוריות הבעייתיות של איזנקוט עצמו, לא פחותה מהסכנה של המשך שלטון נתניהו והחרדים.

"עמך ישראל" יכולה למנוע את שתי הסכנות: שלטון של ביבי והחרדים מצד אחד ושל איזנקוט וגולן מנגד. היא תספק לעם ישראל את מה שהוא באמת צריך: דרך מדינית־ביטחונית, שתובל באחדות, בשפיות ובניקיון כפיים

כאן יכולה "עמך ישראל" לשמש כתובת לכל הקולות המחפשים תשובה, ולעשות בהם שימוש במקום ובזמן הקריטיים. אם אכן תעבור את אחוז החסימה ותעמוד על עקרונותיה, המפלגה הזו תמנע את שתי הסכנות הגדולות - שלטון בלעדי של ביבי והחרדים מצד אחד ושל איזנקוט וגולן מצד אחר.

היא תחייב, כנראה, את הגורמים הציוניים השפויים ללכת ביחד, ולספק לעם ישראל את מה שהוא באמת צריך עכשיו - דרך מדינית־ביטחונית שפויה, שתובל באחדות, בשפיות ובניקיון כפיים. לכן צריך ש"עמך ישראל" לא תמצמץ בישורת האחרונה - רוץ וינטר, רוץ.

שרמן, לינקולן והמחיר של ניצחון

עד לפני דור או שניים, זקני העיר סוואנה שבמדינת ג'ורג'יה בארה"ב כינו את הגנרל וויליאם שרמן "השטן". קצת מוזר לכנות כך את הגנרל המהולל, שהוביל את הניצחונות הגדולים של הצפון על הדרום במדינות ג'ורג'יה, הקרוליינות ואחרות.

שרמן הרי התנגד לעבדות ולנישול של אינדיאנים, וכמובן - לצד הגנרל יוליסס גרנט, היה אחד משני אדריכלי הניצחון של מדינות הצפון הנאורות על משעבדות העבדים מהדרום. ושרמן בכלל פעל בשליחות הנשיא אברהם לינקולן, שנערץ על ידי כל האמריקנים עד היום הזה.

מעבר לכך שבגללו ארה"ב היא היום מדינה אחת, לינקולן נחשב לאישיות מוסרית וישרת דרך. מרטיר ששילם את המחיר על צדיקותו, כאשר נרצח בתום המלחמה על ידי מתנקש פנאטי מתומכי הקונפדרציה הדרומית.

את המוניטין הבעייתי בדרום רכש לו הגנרל שרמן בגלל שיטות הלחימה שלו, שהחילו מדיניות של אדמה חרוכה בכל מקום שהאחים־היריבים שלו המשיכו להילחם. עוד קודם שהגיע לשערי עיר הנמל המקסימה סוואנה, הוא העלה באש את העיר אטלנטה, לימים בירת ג'ורג'יה, והשמיד אותה עד עפר.

אחר כך המשיך במה שכונה "המסע אל הים", בעודו מזין את הצבא שלו בכל מה שנמצא בדרך - מותיר את היישובים שבנתיבו הרוסים ומרוקנים. סוואנה עצמה ניצלה מגורל דומה, מאפשרת לנו להמשיך להתמוגג משכיות החמדה ההיסטוריות שלה, רק מכיוון שנכנעה לאולטימטום של שרמן ללא תנאי. העיר הוגשה על ידי שרמן לנשיא לינקולן בדצמבר 1864, כמתנה מיוחדת לחג המולד.

גם בהמשך לא בחל שרמן משימוש בשיטות היצירתיות שלו. כאלה שמעבר לניצחון בקרבות עצמם, שמוטטו את היכולת של מדינות הדרום לממן את המשך המערכה ושברו את רוח הלחימה שלהן.

מכאן הכתירו היסטוריונים צבאיים את שרמן כגנרל מבריק במיוחד, שהניהול האסטרטגי שלו נלמד ושונן באקדמיות צבאיות.

ואם זה היה קורה היום?

מה היו אומרים צדיקי פסטיבלי הקולנוע - חובבי הסרט "נז"א" - על הדרך שבה ניצח הצפון את הדרום, על המדיניות שאישר לינקולן, משחרר העבדים הנערץ? הרי אם ישראל מבצעת ג'נוסייד, למרות נוהל "הקש בגג" ואישור משפטי פסיכי לכל תקיפה של רוצח ג'יהאדיסט, לינקולן אמור היה להיחשב לאבי רצח העם המודרני - ג'נוסיידיסט בריבוע.

מה היו אומרים צדיקי פסטיבלי הקולנוע - חובבי "נז"א" - על המדיניות שאישר לינקולן, משחרר העבדים הנערץ? הרי אם ישראל מבצעת ג'נוסייד, אברהם לינקולן אמור היה להיחשב לאבי רצח העם המודרני

אבל עד היום נחשב מיטוט מדינות הדרום במלחמת האזרחים כניצחון הטוב על הרע, האור על החושך. למרות המחיר הכבד, למרות השיטות של גנרל שרמן. אותו הדבר בכל מלחמה אחרת בעולם שבה גברו הטובים על הרעים, גם במחיר כבד לאוכלוסייה המנוצחת.

כך למשל בגרמניה של מלחמת העולם השנייה, שספגה הפצצות שטיח חסרות הבחנה לאין קץ. ולא לשכוח - שרמן חרש את ערי האחים היריבים שלו, לא את ערי מפלצות חמאס, שמנסות להשמיד אותנו בכל דרך ומחיר.

אבל מה זה בכלל משנה ואת מי מעניינות ההשוואות ההיסטוריות המאלפות, כאשר מדובר באנטישמיות ובאוטו־אנטישמיות מטורפת.