החלטת השרים לקצץ כמיליארד שקלים מתקציבי החומש של החברה הערבית לטובת מימון עסקת מסוקי האפאצ'י הובילה לגל של ביקורת, אבל נתונים מראים כי השקעות העתק של הממשלה במגזר הערבי אינן נבחנות בזמן אמת - והתועלת שלהן מוטלת בספק. מחקר של מכון "חומה" בחן כיצד מומשו תקציבי החומש בעבר ומצא פערים בלתי מוסברים בין היעדים לבין המימוש בפועל.
כך למשל, במסגרת תוכנית החומש 550 לשנים 2022-2026 הוקצו כ-1.4 מיליארד שקלים למרכיב התעסוקה, שנועד לצמצם פערים ולהעלות את שיעורי התעסוקה. המחקר בחן, בין היתר, את מידת ההצלחה של תוכניות תעסוקה שתוקצבו במסגרת התוכנית הנוכחית ובמסגרת התוכנית הקודמת, 922, ומצא כי קרוב למיליארד שקלים שהושקעו בפיתוח תעסוקתי ירדו לטמיון.
לפי המחקר, מובילי התוכניות העלימו נתונים או הציגו נתונים שאינם תואמים את המצב בפועל, ובחלק מהמקרים כלל לא התמקדו בהשגת היעדים שנקבעו בהחלטת הממשלה. החוקרת מורין אמיתי מזהירה בשיחה עם "היום" כי "אם ימשיכו להקצות לתוכניות ממשלתיות לתעסוקה ללא כל מעקב, פיקוח ובקרה, נמשיך לקבל תוצאות שליליות דוגמת מרכזי הלמידה הסומליים במינסוטה שהתגלו כתרמית ענק".
"מדובר בהמשך הקצאה של מאות מיליונים שאין להם כלל השפעה חיובית על מטרות החלטת הממשלה במקרה הטוב, או שמשמשים גורמים לא ישרים במקרה הרע", הוסיפה.
מאות מיליונים - ותוצאה מוגבלת
בעקבות מחקר ראשוני שביצעה על העברת תקציבי תוכנית החומש לארגוני פשיעה, החלה אמיתי לעבוד כיועצת למנכ"לית המשרד לשוויון חברתי. לדבריה, במסגרת תפקידה נחשפה לראשונה במלואו לכשל של העלמת נתונים, ומתוך כך נולד גם המחקר הנוכחי.
בין היתר מצאה אמיתי, לדבריה, זיוף נתונים ותוצאה שלילית בהשפעה על תעסוקת נשים ערביות במסגרת תוכנית מרכזי התעסוקה הייעודיים לחברה הערבית. כ-23 מרכזים הוקמו ברחבי הארץ, ובתוכנית החומש הראשונה, ב-2016, הוקצו עבורם 200 מיליון שקלים. בנק ישראל מצא אז שיעור ניצול מלא של התקציב.
בין השנים 2019-2024 הקצה משרד האוצר 310 מיליון שקלים להפעלה ולהרחבה של המרכזים, ועוד 70 מיליון שקלים הותנו בהוכחת אפקטיביות - ובסך הכול כ-600 מיליון שקלים בהקצאות לאורך השנים. אולם לדברי אמיתי, שיעור התעסוקה בקרב נשים שפנו למרכזי ריאן היה נמוך יחסית - 40% לעומת 57% בקרב הגברים.
מחקר חיצוני של מכון ברוקדייל מצא כי ההשפעה של מרכזי ריאן על השתתפות נשים בשוק העבודה הייתה נמוכה ולא מובהקת, ותורגמה לתוספת של 0.4 חודשי עבודה בשנה. מדוח ביקורת של החשב הכללי עולה כי בהיעדר יד מכוונת הוצגו נתונים פיקטיביים, ובפועל נרשמו נשירה נרחבת וכפל תקציבים.
גם בהייטק חסרו נתונים
כשלים דומים נמצאו גם בתוכניות הייטק ייעודיות למגזר, בהשקעה של 21.6 מיליון שקלים, שנועדו להכשיר יותר מ-2,000 גברים ונשים ערבים ולהעניק מענה לאתגרי כוח האדם בהייטק ולייצוג החסר של החברה הערבית בתעשייה.
בדומה למרכזי ריאן, חוקרים במרכז המחקר והמידע של הכנסת הדגישו שוב ושוב כי התקשו למצוא נתונים מלאים על יישום התוכניות, וכי לא היה בנמצא מידע מספק על תרומת ההכשרות. בכך העלו שאלה משמעותית לגבי היכולת להעריך את מידת האפקטיביות של התוכניות.
באותן שנים עלה שיעור המועסקים בהייטק בקרב ערביי ישראל מ-1.5% ל-2.1% בלבד - נתון שלטענת אמיתי מעיד כי לתקציבים שהושקעו הייתה השפעה מוגבלת מאוד.
גם תוכניות שנת המעבר לא עמדו ביעדים
גם תוכניות שנת המעבר, שמומנו בכ-100 מיליון שקלים מתקציבי החומש, לא השיגו את יעדיהן. לפי מבקר המדינה, כותבת אמיתי, העלות הממוצעת למדינה בתוכניות שנבדקו עמדה על כ-25 אלף שקלים למשתתף. בהיקף שתוכנן, הן נועדו לתת מענה ללא יותר מ-3% מהצעירים הערבים בני 18-24.
עוד נטען כי רף הקבלה שנקבע לתוכניות יצר מצב שבו המשתתפים היו דווקא בעלי רקע חזק יותר, שאינם בהכרח האוכלוסייה הזקוקה ביותר לסיוע המדינה. מנגד, נתוני שיעור הצעירים חסרי המעש מצביעים על מגמה מדאיגה: יותר מ-40% מהצעירים הערבים בגילי 18-24, ויותר מ-50% בחברה הבדואית, אינם משולבים בעבודה או בלימודים.
מרביתם פונים לפשיעה, שעלותה לכלכלה הישראלית מוערכת, לכל הפחות, בכ-10 מיליארד שקלים. בשורה התחתונה, הממצאים וניתוחי המומחים שעליהם נשענת אמיתי במחקרה, שפורסם במכון "חומה", מוכיחים לדבריה כי השיטה הנוכחית אינה יכולה להימשך.
ללא יעדים כמותיים, ללא אכיפה בשטח וללא פיקוח עצמאי של המשרד הממונה על השגת היעדים, גם תוכניות עתירות תקציב נידונות לקריסה מבנית ולבזבוז כספי ציבור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו