אובדן השפעה וכפיית לימודי ליבה: החרדים מפחדים מאופוזיציה - ובצדק

מערכת הבחירות הנוכחית מסתמנת כאחת המטלטלות והיצריות ביותר שידעה הפוליטיקה החרדית בעשורים האחרונים. הציבור החרדי שנחשב במשך שנים לבייס האלקטורלי היציב, הנאמן והממושמע ביותר במפה הפוליטית בישראל מציג כעת סדקים עמוקים וגלויים.

תחושת החמצה קשה מבעבעת ברחוב, תוצר ישיר של קדנציה שלמה לצד ממשלת ימין מלאה, שהסתיימה ללא המענה המיוחל בסוגיה החשובה ביותר, חוק הגיוס. מול המציאות הזו, הנציגות החרדית מוצאת את עצמה בעמדת מגננה, נלחמת על האמון שנשחק.

כדי להבין את עוצמת הטלטלה, את האסטרטגיות שנרקמות בחדרים הסגורים של ש"ס ויהדות התורה, ואת התרחישים הדרמטיים ליום שאחרי סגירת הקלפיות, צללנו לשיחות עומק עם שניים מבכירי המנתחים של החברה החרדית. ישראל כהן, פרשן חרדי בכיר המחובר לבתי הרבנים החרדים ומעורה היטב במסדרונות הפוליטיקה המגזרית, וד"ר גלעד מלאך, מומחה למדיניות ציבורית ולחברה החרדית במכון הישראלי לדמוקרטיה. התמונה שעולה מדבריהם רחוקה מלהיות שגרתית.

אם יש דבר אחד שעליו מסכימים שני המומחים, זו העובדה שהמצביע החרדי חווה תסכול עמוק. למרות שותפות מלאה בקואליציה שהייתה אמורה להגשים את כל משאלות הלב של המגזר, התוצאות בשטח הותירו תחושת מרמור.

ד"ר גלעד מלאך מתאר את גודל האכזבה: "הייתה אמורה להיות קדנציה חלומית. בפועל, כגודל הציפיות- כך גודל האכזבות". לדבריו, הגם שהושגו הישגים נקודתיים, ליבת התביעות החרדית נותרה ללא פתרון: "היו חוקים שהם רצו וגם חלק מהתקציבים הגיעו, אבל בדברים הכי אקוטיים- שזה בסופו של דבר הגיוס והחינוך- המצב רק הידרדר בשניים האלה. נקודת המוצא כיום פשוט לא טובה למפלגות החרדיות".

המחשבה ההיסטורית כי הציבור החרדי צועד בסופו של דבר בסך לקלפי רק מפני שכך הורו הרבנים, כבר אינה מתקבלת כעובדה מוגמרת. ד"ר מלאך טוען כי המציאות בשטח השתנתה: "אפשר לפתור את זה בטיעון שהמצביעים הולכים לפי דעת תורה והכול יהיה בסדר, אבל התמונה מורכבת הרבה יותר- גם בש"ס ואפילו בתוך יהדות התורה".

הפרשן ישראל כהן טוען כי התסכול הופך לאיום אלקטורלי מוחשי של הימנעות מהצבעה. "ראשית, יש שאננות רבה. שנית, קיים זעם גדול על כך שלא הביאו את חוק הגיוס. 'בשביל זה שלחנו אתכם', אומר המצביע החרדי מן השורה. את הבסיס, את היסוד הקיומי שלנו לא הצלחתם להסדיר, וזו אכזבה עצומה".

הייאוש הציבורי הזה, מזהיר כהן, מעורר שאלות נוקבות כלפי ההנהגה: "רבים אומרים לעצמם: 'למה לנו להצביע שוב? אם בממשלת ימין מלא מלא, ממשלת החלומות הכי טובה שיכולנו לבקש, לא הצלחתם להעביר חוק גיוס שיסדר את מעמד תלמידי הישיבות מה כבר יוכל להשתנות? הרי גם אם נתניהו ינצח שוב, מה כבר יהיה אחרת?'".

אבל הזעם הציבורי אינו מתבטא רק ברצון להישאר בבית ביום הבוחר. שניהם מזהים נדידת קולות אל מחוץ למפלגות הממוסדות.

ד"ר מלאך מתיחס לסכנה הנשקפת לש"ס, המגיעה משני אגפים מנוגדים. מחד, האגף החרדי-מודרני: "יש בעיה מול האוכלוסייה החרדית הצעירה והמודרנית, שנמצאת בסימן שאלה גדול, בפרט כשיש כיום אלטרנטיבות שמציעות לה מענה".

מאידך, ישנו תסכול אידיאולוגי עמוק סביב סוגיית הגיוס: "יש כעס על כך שש"ס יישרה קו עם יהדות התורה ולא ניסתה לקדם חוק גיוס ממשי, או להפגין אמפתיה למצב הכללי ולאלה שאינם לומדים". לטענתו, הזליגה הזו יכולה להתורגם למציאות אלקטורלית חדשה: "יש סיכוי רב שהקולות הללו ייכנסו למפלגות ימין כמו עוצמה יהודית, או שימצאו את ביתם בליכוד".

מעבר לכך, מלאך מצביע על השחיקה באחוזי ההצבעה גם בתוככי המיינסטרים החרדי: "ראינו כבר בעבר שכאשר יש חוסר שביעות רצון מההנהגה, אחוזי ההצבעה יורדים. התסכול הזה עלול לפגוע קשה גם בש"ס וגם ביהדות התורה. מדובר בשילוב של אולטרה שמרנים שלא יבואו להצביע, מודרניים שיפנו עורף, ואנשים שמאוכזבים ברמה הפרסונלית".

ישראל כהן מחזק את האבחנה לגבי הבוחר המסורתי של ש"ס: "הבוחר המסורתי, שחשובה לו המסורת אך שירות המדינה חשוב לו לא פחות, לא מבין למה בחורי הישיבות אינם מתגייסים. הקהל הזה עשוי לחתוך לליכוד או לאיתמר בן גביר. במקביל, הקהל המודרני יותר עשוי למצוא מקלט במפלגות החרדיות החדשות שקמו בתווך".

אל מול סדרת האיומים הזו, המפלגות החרדיות שולפות את ארסנל הכלים שלהם. כהן מנתח את ההבדל המסורתי בין המנגנונים: "ש"ס תמיד יצרה קמפיין מוקדם, במקביל למפלגות במגזר הכללי. יהדות התורה, לעומת זאת, נכנסת למערכה תמיד ברגע האחרון ממש".

להערכתו של כהן, קמפיין אגרסיבי של אריה דרעי עוד יכול להציל את המצב בש"ס: "אם ש"ס תפעל בקמפיין חזק, היא מסוגלת להחזיר חלק גדול מהקהל הביתה. היא צריכה לפנות לשני קהלים נפרדים בו זמנית. בסופו של דבר, כשמעמידים את הציבור החרדי מול הסכנות שמחוץ. התגובה היא חזרה לכור המחצב. ברגע האחרון תראה אמירות נוקבות ממועצת חכמי התורה, בליץ של דרעי בתחנות הרדיו החרדיות עם קריאות 'האם תפקירו את הכול לשונאי ישראל?' וזה יביא את המצביעים לקלפי".

ביהדות התורה, לעומת זאת, המלחמה היא פנימית בעיקרה. הציבור החרדי האשכנזי עייף ממאבקים פוליטיים ומחפש תחושת אחדות. כהן מצביע על המהלכים בצמרת המפלגה: "יעקב אשר הלך על מהלך מעניין. בצמרת הבינו, במיוחד בדגל התורה, שלפתוח עכשיו קרבות פנימיים כפי שקרה ערב הגשת הרשימות בתנועה האחות אגודת ישראל, זו הייתה בושה שהרחיקה מצביעים. עכשיו הם מנסים לשדר שלום בית מופגן. הציבור רוצה לראות אחדות ומסר ברור, פשוט וקליט. לא מעניין את האדם ברחוב איפה ממוקם גולדקנופף או האם אבוטבול נכנס במקום ה-8 או ה-12".

ד"ר מלאך מצביע על מוקד חולשה ביהדות התורה. היעדר ההנהגה הוותיקה והפופולרית: "הם לא מגיעים במלוא כוחם. בראש לא עומד משה גפני המשופשף או אורי מקלב שלמוד נסיון. יעקב אשר אמנם בעל ניסיון, אבל חלק מהדמויות הונחתו ברגע האחרון, וזה משפיע על השטח". בנוסף, מלאך מדגיש מכשול טכנולוגי משמעותי: "במערכות הבחירות הקודמות הופעלה אפליקציית 'אלקטור', שהעניקה שליטה מוחלטת והנעה מדויקת של כל מצביע ומצביע. היעדרה במערכה הנוכחית עלול לעלות להם באחוזי הצבעה יקרים גם בלב המיינסטרים החרדי".

האתגר הפוליטי אינו נגמר בהבאת המצביעים לקלפי, אלא ביום שאחרי, כאשר שאלת חוק הגיוס והחיבורים הקואליציוניים תעמוד במרכז הבמה. ביום שאחרי הבחירות, הפוליטיקאים החרדים ייאלצו לתמרן בתוך שדה מוקשים פוליטי. הברית ההיסטורית עם גוש הימין נראית אמנם טבעית, אך היכולת של נתניהו לספק את הסחורה מוטלת בספק רב.

>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

ד"ר מלאך מביא את מפת האפשרויות: "ברור שהימין הולך כאיש אחד עם שתי המפלגות החרדיות, והוא עשוי להציע להם חוק גיוס כזה או אחר במתווים הקיימים. אבל מה קורה בגוש השני? מחד, גדי איזנקוט משדר גישה פרגמטית יותר. הוא לא שולל כניסת חרדים, מציע אחוזים מסוימים של פטורים ושירות אזרחי, ושומר על ערוץ תקשורת פתוח. זה פתרון רך בהרבה לעומת העמדות הנוקשות של בנט, ליברמן ולפיד".

אלא שמלאך ממהר לסייג את דבריו: "הבעיה היא שהגוש של איזנקוט מורכב משותפים שהפכו את המלחמה בגיוס החרדים, בלימודי הליבה ובביטול הקצבאות ללב ליבו של הקמפיין שלהם. במצב כזה, גוש השינוי יתקשה מאוד להציע פשרה שההנהגה החרדית תוכל לחיות איתה, אלא אם כן החרדים יבינו שהם עומדים לאבד את הכול ויתפשרו בצורה כואבת במיוחד".

ישראל כהן מוסיף את המשקעים האישיים הקיימים במגזר: "בחסידות גור האיבה לנתניהו עמוקה מאוד והם עשויים לדחוף לכיוונים אחרים. אבל האפשרויות מוגבלות. בנט כלל לא בטוח שרוצה את החרדים איתו. המזל הגדול של נתניהו הוא שבגוש הנגדי אין כיום אף גורם שמציע הצעה רצינית ואמיתית לציבור החרדי".

כהן מעלה חשש שנתניהו יפצל את המפלגות החרדיות: "ראינו בקדנציה האחרונה כיצד נתניהו ידע לייצר 'הפרד ומשול' בתוך הנציגות החרדית ולהשיג את יעדיו. אני מקווה שהפעם הם ישמרו על שורות סגורות ויעמדו בהבטחות שלהם. מול כל ראש ממשלה עתידי נתניהו, איזנקוט או בנט האחדות החרדית היא תנאי בלעדי".

תרחיש נוסף ולכאורה הכי ריאלי שנלקח בחשבון הוא ישיבה בספסלי האופוזיציה. ישראל כהן גורס כי השד אינו נורא כל כך עבור הבוחר הפשוט: "הציבור החרדי כבר חווה רדיפה, השפלה וקיצוץ תקציבים גם כשהיה בתוך הממשלה, כך שלא בטוח שאופוזיציה תהיה גרועה יותר. נכון, המנגנון הפוליטי ייפגע, מכונה שלמה של מינויים, ג'ובים, תקציבים לעיריות ומועצות תספוג מכה. אבל ברמת האזרח הקטן, אחרי קדנציה כזו אכזרית, לא חייבים להיבהל מהמילה אופוזיציה. כמובן שדגל התורה וש"ס מעדיפות שנתניהו ינצח ויעביר חוק, כי מאיזנקוט או בנט יהיה קשה הרבה יותר להוציא הישגים".

מנגד, ד"ר גלעד מלאך רואה בישיבה באופוזיציה סכנה קיומית של ממש למוסדות החברה החרדית. "ישיבה באופוזיציה למשך שלוש או ארבע שנים פירושה מכה אנושה. מכיוון שחלק ניכר מהתמיכות מבוסס על כספים קואליציוניים, התמיכה הזו ייעלם".

האיום הגדול ביותר, אומר מלאך, אינו מסתכם בכסף אלא בשינוי כללי המשחק בחקיקה אגרסיבית: "קואליציה עוינת לא תסתפק בקיצוץ תקציבי שאפשר להצטמצם מולו ולחכות למהפך. היא יכולה להעביר חוק גיוס דרקוני עם סנקציות פליליות וכלכליות משמעותיות, לצד ביטול מעמד מוסדות הפטור ופגיעה ברשתות החינוך החרדיות. מדובר בשינוי מבני באוטונומיה החרדית, וזה משהו שהמפלגות והציבור החרדי יתקשו מאוד לשאת".

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

מעבר של המפלגות החרדיות לספסלי האופוזיציה אינו רק מכה פוליטית, אלא אירוע שיכול להוביל לקריסה של מנועי ההזנה המרכזיים של המגזר. הנזק הראשון והדרמטי ביותר טמון בעצירתו המוחלטת של "צינור החמצן" הכספים הקואליציוניים והתמיכות העקיפות. בהיעדר גב פוליטי, התקציבים השוטפים של הישיבות והכוללים, שכבר ספגו פגיעות קשות בבג"ץ וזכו לפתרונות עוקפים בממשלה, יעמדו בפני סימן שאלה קיומי. במקביל, רשתות החינוך המפלגתיות ומוסדות "הפטור" ימצאו את עצמם חשופים לקיצוצים רוחביים ולמהלכים חקיקתיים ומשפטיים מטעם הקואליציה.

לצד הפגיעה התקציבית, האופוזיציה גוזרת גם את חיסולה הדרמטי של "מכונת הג'ובים" והמינויים הפוליטיים. נטישת משרדי מפתח כמו הפנים, העבודה והרווחה והדתות תנתק את הנציגות החרדית מהיכולת להשפיע על חלוקת משאבים, הקצאת קרקעות לבנייה ומינוי דרגי ביניים. מעמדם של מאות עובדים, מנהלים, רבני ערים וראשי מועצות דתיות המקורבים למפלגות ייחלש דרסטית, ורובם עשויים למצוא את עצמם מחוץ למערכת.

בחזית המשפטית והחקיקתית, היעדרה של הקואליציה האוהדת יגדע את הסיכוי להעביר חוק גיוס שיסדיר את מעמד תלמידי הישיבות. המשמעות המיידית בשטח תהיה אכיפה מוגברת וסנקציות כלכליות, לצד ניסיונות ממשלתיים לכפות לימודי ליבה מלאים ופיקוח הדוק על תוכניות הלימודים. עם זאת, הפרדוקס הגדול הוא שהחרדה העמוקה מהאופוזיציה מרוכזת בעיקר אצל מאות עסקנים ובעלי תפקידים החוששים לאבד את כיסאם, בעוד ה"בייס" הרחב, ששרוי ממילא במשבר אמון עמוק מול הנהגתו, מרגיש כי במצב הנוכחי כמעט ואין לו מה להפסיד.

בסופו של דבר, הפוליטיקאים החרדים נמצאים באחד הרגעים המאתגרים ביותר שלהם מזה שנים. בין אם זה הכעס ברחוב, הקולות שזולגים החוצה או הפחד האמיתי על תקציבים ומוסדות, ברור שהפעם זה מרגיש אחרת. החודש הקרוב יגלה האם הקמפיינים והקריאות ברגע האחרון עוד יצליחו להציל את המצב ולהחזיר את כולם לקלפיות, או שאנחנו בדרך לשינוי אמיתי בכל כללי המשחק בין המגזר החרדי למדינה.