שנת תשפ״ו מגיעה לסיומה, וזה בדיוק הזמן לחשבון נפש פוליטי. בשנה החולפת שמענו הבטחות גדולות כמעט מכל קצות המפה הפוליטית: חוק גיוס שיביא לשינוי היסטורי, ממשלה שתיפול בעקבות המלחמה והמשבר הפוליטי, הבטחה להחזיר את הביטחון האישי לרחובות ועוד.
חלק מההבטחות נותרו על הנייר, אחרות התקדמו אך לא הגיעו לקו הסיום, ויש גם כאלה שהמציאות הפוליטית טרפה את הקלפים בעניינן.
אז מה הבטיחו לנו הפוליטיקאים - ומה קיבלנו בפועל?
חוק הגיוס: יותר מ־300 שעות דיונים, אפס חקיקה
אחת ההבטחות המרכזיות של הקואליציה במהלך השנה הייתה השלמת חוק גיוס שיביא, סוף־סוף, לשינוי משמעותי בסוגיית גיוס החרדים. אלא ששנת תשפ״ו מסתיימת בלי חוק.
עד חודש מרץ קיימה ועדת החוץ והביטחון 86 דיונים בנושא, בהיקף של יותר מ־300 שעות. לאחר חילופי ההנהגה בוועדה, עם כניסתו של בועז ביסמוט לתפקיד היו”ר במקום יולי אדלשטיין, הוצג “מתווה ביסמוט” והובטח כי החוק יושלם. זה לא קרה.
במקום חוק גיוס, הכנסת העבירה חוק שנועד למנוע מעצרי עריקים חרדים - חוק שנפסל בהמשך בבג״ץ. במהלך החקיקה הודיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ’ כי סוגיית חוק הגיוס “מונחת בצד”. ביסמוט מצידו הבהיר כי החוק יושלם לאחר המלחמה.
אלא שכעת הכנסת מתפזרת, וכל חקיקה חדשה בנושא תצטרך להתחיל מחדש בגלל שאי אפשר להחיל דין רציפות פעמיים על החוק שכבר הוחל עליו דין רציפות. במילים אחרות: אחרי שנה של דיונים, הבטחות ומאות שעות עבודה - חוק גיוס עדיין אין.
האופוזיציה: “נפיל את הממשלה” - הממשלה נשארה
גם באופוזיציה ניתנו במהלך השנה הבטחות גדולות. המרכזית שבהן הייתה הפלת הממשלה.
בתחילת השנה נפגשו ראשי מפלגות האופוזיציה במלון שרתון בתל אביב. בפגישה השתתפו נפתלי בנט, יאיר לפיד, יאיר גולן, בני גנץ, אביגדור ליברמן וגדי איזנקוט.
גורם המעורה בפרטים אמר אז ל”ישראל היום” כי הייתה “פגישה טובה ואיכותית”, וכי המשתתפים נחושים “להפיל את ממשלת החורבן כבר במושב החורף הקרוב”. אלא שגם ההבטחה הזו לא התממשה.
הממשלה שרדה את השנה, המשיכה לתפקד, ואף קידמה מהלכים שהאופוזיציה ניסתה לבלום - כמו חוק קיצוץ סמכויות היועמשית וחלקים מרפורמת התקשורת. מי שמסיימת את השנה כשהיא עדיין במגרש הפוליטי היא הממשלה, בעוד שהאופוזיציה נאלצת להתמודד עם שאלת החיבורים והיכולת שלה להרכיב אלטרנטיבה שלטונית.
“להחזיר את הביטחון לרחובות” - ומספר הנרצחים ממשיך לעלות
הבטחה נוספת שנבחנה במבחן המציאות היא זו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. עם כניסתו לתפקיד הציב בן גביר את המאבק בפשיעה ואת החזרת הביטחון האישי בראש סדר העדיפויות שלו.
אלא שהנתונים מציירים תמונה מורכבת בהרבה. במהלך השנה פרסמה התנועה לחופש המידע נתונים שלפיהם מתחילת השנה נרצחו יותר מ־104 בני אדם, ובמועד פרסום הנתונים עלה כי כמעט מדי יום נרשם קורבן רצח.
לפי הנתונים שפורסמו השנה, בשנת 2025 נרצחו 179 ערבים ישראלים, לצד 28 פלסטינים ו־28 יהודים. גם בכל הנוגע לנשים בלטה מגמה קשה: יותר ממחצית מהנשים שנרצחו היו ערביות.
המספרים הללו מציבים סימן שאלה גדול סביב ההבטחה להשיב את הביטחון האישי ולמגר את הפשיעה בעיקר בחברה הערבית.
הבטיחו אחדות - אבל בחוק עונש המוות נחשפו הסדקים
אחת ההבטחות המרכזיות של ראשי האופוזיציה הייתה לייצר חזית אחידה מול הממשלה ולשדר לציבור כי למרות הפערים האידיאולוגיים, המפלגות מסוגלות להתלכד סביב עקרונות משותפים. אלא שבמבחן אחד מחוקי הדגל של הקואליציה - חוק עונש מוות למחבלים - התמונה הייתה שונה לחלוטין.
בעוד שחלקים באופוזיציה התנגדו לחוק באופן נחרץ, ישראל ביתנו הצביעה בעדו, ובדיונים בוועדה נותר ח”כ גלעד קריב כמעט לבדו במערכה נגדו. הפער בין הקולות השונים באופוזיציה בלט היטב והמחיש עד כמה קשה לתרגם את ההבטחה ל”אחדות” לקו פוליטי אחיד.
כך, במקום מסר ברור ומגובש סביב חוק שהאופוזיציה קבעה כי היא מתנגדת לו, התקבל מסר מבולבל: חלק מהסיעות התנגדו, אחרות תמכו, ובוועדה עצמה התנהל מאבק שבו נותר קריב כמעט לבדו.
בסופו של דבר, דווקא אחד החוקים השנויים במחלוקת שהובילה הקואליציה חשף את אחת הבעיות המרכזיות של האופוזיציה: הרצון לשדר חזית מאוחדת מתנגש לא פעם בפערים האידיאולוגיים והפוליטיים שבין המפלגות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו