ההרשמה ב"מפלגה אחרת" - והתמורה הכספית. אתמול (שלישי) הוגשו באופן רשמי לוועדת הבחירות המרכזית כל רשימות המפלגות שיתמודדו בבחירות הקרובות, בהן גם הציונות הדתית. אלא שבמסגרת ההרשמה, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק, שניצחה את הפריימריז במרכז המפלגה, נרשמה תחת מפלגה אחרת - "עתיד אחד - עתיד טוב לישראל" - מה שצפוי לגלגל לעבר הציונות הדתית תוספת קבועה של כ־1.2 מיליון שקלים בשנה במימון השוטף מהמדינה.
מי שאינו מעורה בנבכי חוקי הבחירות יכל לחשוב שמדובר במעשה לא חוקי - אך חוק מימון המפלגות הופך את המהלך שנתפס כ"לא אתי" - לכשר לחלוטין.
חוק מימון המפלגות - כך זה עובד
נוסחת חוק מימון המפלגות אומרת כי המדינה לא משלמת למפלגות סכום אחיד, אלא בונה את התקציב מיחידות מימון: חלק לפי מספר הח"כים, וחלק קבוע שניתן רק כי המפלגה רשומה וקיימת.
במימון השוטף, כל סיעה מקבלת אחוז קבוע מיחידת המימון על כל חבר כנסת, ועוד אותו אחוז פעם נוספת רק על עצם קיומה כמפלגה. התוספת הזו לבדה עומדת כיום על כ־98 אלף שקל בחודש, כלומר כ־1.2 מיליון שקל בשנה. אותו היגיון פועל גם במימון הבחירות: הרשימה מקבלת יחידות לפי המנדטים, ועוד יחידה שלמה כי היא רשומה כמפלגה.
כאן נכנס הרישום הנפרד. החוק קובע שאם כמה מפלגות רשומות רצות ברשימה משותפת ויושבות בכנסת כסיעה אחת, לעניין המימון השוטף הן נספרות כסיעות נפרדות. לכן מספיק לרשום מפלגה נוספת, לשייך אליה ח"כ אחד או שניים מתוך אותה רשימה, ולהמשיך לרוץ יחד. מבחינת הבוחר זו אותה מפלגה ואותו מסר. מבחינת החוק - נוצרו שתי ישויות, וכל אחת מהן מקבלת את התוספת הקבועה. עלות הרישום עצמה זניחה לעומת הסכום שמתקבל אחר כך מקופת המדינה, ולכן המהלך השנוי במחלוקת הפך לפרקטיקה מוכרת.
כך בדיוק יעבוד המנגנון גם כעת במקרה של הציונות הדתית. סטרוק נשארת חלק מהרשימה ומהגוש הפוליטי, אבל על הנייר היא משויכת למפלגה אחרת - "עתיד אחד - עתיד טוב לישראל" במקום "האיחוד הלאומי - תקומה", עליה נרשמה רוב מפלגת הציונות הדתית ובראשה היו"ר שר האוצר סמוטריץ. בשורה התחתונה, השיוך הזה לא משנה את הקלפי וגם לא את זהות המועמדים שהציבור רואה, אלא מוסיף שורה בטבלת המימון. לכן קוראים לזה לפעמים מפלגת מדף: היא רשומה, מחזיקה שם ונציג, ומזכה ביחידת מימון נוספת גם אם בפועל אין כאן גוף עצמאי נפרד.
נציין כי הציונות הדתית היא לא היחידה שעשתה שימוש במהלך. ביום שני נודע כי גם עוצמה יהודית השתמשה בטריק, כאשר השר וסרלאוף וח"כ קרויזר נרשמו כ"ארץ ישראל שלנו" במקום "חזית יהודית לאומית". בנוסף, מהלכים דומים נעשו גם בבחירות קודמות מצד מפלגות אחרות.
החוק נכתב במקור כדי לאפשר לגופים פוליטיים קטנים ועצמאיים להתקיים בלי תלות מוחלטת בתורמים פרטיים. בפועל אותה נוסחה מאפשרת לגוש קיים לפצל את עצמו רישומית ולקבל עוד תקציב ציבורי. המחיר האפשרי הוא ארגוני: חבר שרשום במפלגה הנפרדת יכול להתפצל אחר כך ביתר קלות יחסית לפורש מסיעה אחת. עד אז, כל עוד הרשימה נשארת יחד, התוצאה המעשית היא פשוטה: עוד מפלגה רשומה, עוד יחידת מימון, עוד כסף מהמדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו