נאמנים במקום גנרלים: מה קרה לרשימה של "מר ביטחון"?

רה"מ בנימין נתניהו שילם אתמול ביד ובמזומן לשורה של פאנליסטים בערוץ 14, שרוממו את שמו והגנו על גופו בגופם.

התמורה לחנופה: שריון ברשימת הליכוד, תוך שהוא זורק לכלבים חברי כנסת ותיקים. בולט מעל כולם יעקב ברדוגו, שעילגותו אומנותו, ושבעבר (הקצת רחוק אמנם) לגלג על נתניהו ודיבר בו סרה. הוא, שהיה בן טיפוחיו של דוד לוי ז"ל, שטען כי נתניהו מדמה אותו ואת נאמניו לקופים שירדו מן העצים, הפך לרב־שופר, אמן בחנופה לנתניהו, שבעיניו אין מלבדו. הבושה התאבדה.

משהסתיימה מלאכת הרכבת סיעת הליכוד, בולט חוסר מרכזי: אין ברשימה דמות ביטחונית משמעותית, בעלת משקל ציבורי עצמאי וניסיון פיקודי בכיר, שתעניק לרשימת הליכוד עומק ואמינות בתחום הביטחוני.

היה רגע אתמול שבו הודיעו כי תא"ל (מיל') אמיר אביבי יוצב במקום ה־35, ואז הוא ויתר על הכבוד המפוקפק. בכל מקרה, אביבי אינו משתווה בכהוא זה לשרי הביטחון לשעבר מטעם הליכוד יואב גלנט או בוגי יעלון. כוחו בהזדהותו המובהקת עם עמדותיו הביטחוניות הנוכחיות של נתניהו, ולא בעצמאות מחשבתית.

במהלך השנים נתניהו התעקש שהוא "מר ביטחון", והבריח מהליכוד אלופים ורבי־אלופים, ובהם בוגי יעלון, איציק מרדכי, יואב גלנט והאחרון שבהם ראש שב"כ לשעבר אבי דיכטר.

יש בליכוד שרים וחברי כנסת בעלי ניסיון מדיני וביטחוני. אלא שיש הבדל בין פוליטיקאי שעוסק בנושאי ביטחון לבין אלוף או רב־אלוף, שמביאים לשולחן ניסיון מקצועי עצמאי, סמכות ציבורית ומטען של עשייה ביטחונית מוכחת.

הבעיה אינה רק תדמיתית. הכנסת והממשלה הבאות צפויות להתמודד עם שאלות כבדות משקל, ובהן שיקום צה"ל, תפיסת ביטחון חדשה, איראן, עזה, גבול הצפון, יחסי הדרג המדיני והצבאי והלקחים מאירועי 7 באוקטובר. אלה נושאים שדורשים נוכחות של דמות ביטחונית בכירה כנכס פוליטי וציבורי.

היעדר ביטחוניסט במקום ריאלי ברשימה, יחד עם השריונים האחרונים, מספרים סיפור על מפלגה שהולכת ונעשית סגורה, מגזרית ועם דרישה עליונה לנאמנות למנהיג.

חלומה של הציונות הדתית

אם מסתכלים בגוש השינוי, התמונה לא מרנינה במיוחד. אמנם בהיבט הביטחוני יש לישר! רמטכ"ל בראש ובמקום השני ראש שב"כ. אבל הנבחרת שהציג איזנקוט היא כזו שקל לכנותה "אנשים טובים באמצע הדרך". היא כן יכולה להיות חלומה של הציונות הדתית.

רק בעשירייה הראשונה של ישר! יש שמונה נציגים שנמנים עם המגזר הדתי־לאומי: יורם כהן, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, חילי טרופר, שירה שפירא, אלעזר שטרן, טל אוחנה חכמון ויפה טבג'ה. חלק לא מבוטל מחברי הרשימה הם בעלי תפיסת עולם ימנית או מרכז־ימין. לא לגמרי ברור מהן העמדות המדיניות־ביטחוניות שמחברות בין חברי הרשימה. יש חשש שסיפור בנט וסילמן יחזור על עצמו, רק עם איזנקוט.

אפשר להניח, בזהירות המתבקשת, שלאור זאת ה"בון טון" של השמאל הליברלי, ששקל להצביע לו, יחפש בית חדש וישקול לחזור ללפיד ולבנט, שמציגים רשימה מנוסה ופחות מגזרית, שבה הכל על השולחן: שני ראשי ממשלה לשעבר, בנט ימני, לפיד מרכז, אלוף במילואים, משנה לראש המוסד בדימוס, חברי כנסת מנוסים, וגם צעיר שפונה למילואימניקים. פירורים ייפלו גם לחיקם של הדמוקרטים, שבעשירייה הראשונה שלהם יש שני אלופים במילואים, כי הניסיון הביטחוני חשוב הפעם.

ויש גם את ההיבט המגדרי. בדמוקרטים, בישר! ובביחד יש שוויון בין נשים לגברים. נתניהו והליכוד נמצאים בנחיתות. מתוך ששת השריונים שלו מצא נתניהו לנכון לשריין רק אישה אחת. בעשירייה הראשונה יש שתי נשים ובשנייה רק אחת. מביך.

כעת יתחיל מחול החרבות. הרשימות ישחקו לפנינו. שקרים והגזמות. בוץ ורפש. שליפות מהארכיון ומעל לכל - 7 באוקטובר. גוש השינוי יבליט את אחריות נתניהו לטבח. בליכוד יעשו הכל כדי לטשטש את הקשר הזה. נשמע שוב ושוב על התקיפות באיראן, חיסול מנהיגי המחבלים ומבצעי הביפרים. וזה יתחיל היום, ונותרו עוד 48 ימים.