השיריון של ברדוגו מאותת: נתניהו מוותר על הימין הרך - וקורץ לבייס

כשראש הממשלה נתניהו דרש לראשונה מספר שיריונים גדול במיוחד - הטיעון המרכזי היה שיש צורך ״לשדרג״ את הרשימה בפנים מעט יותר ״ממלכתיות״, או במילים קצת פחות עדינות - לדחוק את המטורללים אחורה, ולהחביא אותם בקמפיין.

הלחץ עשה את שלו ונתניהו קיבל את השיריונים המיוחלים, אלא שמהר מאוד התברר שכל השמות שנתניהו פנטז עליהם ברשימה - פשוט מסרבים לבוא.

משה כחלון, יובל שטייניץ וגבי אשכנזי הם רק חלק קטן מהדמויות שסירבו בנימוס להצעות הנדיבות של נתניהו. גם הניסיון להציג דמויות שמזוהות כאנשי ביצוע, כמו למשל אורן דוברונבסקי - כשל בסופו של דבר. נתניהו נאלץ לחשב מסלול מחדש - ובינתיים, חלו התפתחויות דרמטיות.

העזיבה של טלי גוטליב אמנם מבורכת במידה מסוימת עבור נתניהו, שחשש מקמפיין שלילי של מפלגות האופוזיציה שיתמקד בה - אך טומנת גם סיכון לאובדן קולות בתוך הגוש.

אם מבחינת נתניהו עד היום העיקר היה לדאוג לגודל הגוש, תוך שהוא סמוך ובטוח שבמידת הצורך הוא יוכל ״לשתות״ מנדטים ממפלגות אלו - הרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה. גוטליב עשויה למשוך אליה מצביעים בעלי עמדות אנטי-ממסדיות, ולהוביל את הליכוד לתוצאות נמוכות מהצפוי בבחירות, אולי אפילו על קידומת 1 במספר המנדטים.

זו הסיבה שנתניהו נאלץ לשנות כיוון ולחזק את הקו הקונספרטיבי נגד מערכת המשפט והממסד ברשימתו - במקום משה כחלון, הגיע עורך הדין דוד פטר שייצג את הממשלה בהליכים בבג״ץ וידוע בעמדותיו נגד מערכת המשפט; וכעת מצטרף גם יעקב ברדוגו, שעל עמדותיו בנושא אין צורך להכביר מילים.

ברדוגו דורש כצפוי את תיק המשפטים, אבל ההיסטוריה מלמדת שמדובר בהבטחה על הקרח. אולי הפעם זה יסתיים אחרת, אבל הסקרים, והאסטרטגיה שנתניהו נוקט בשיריונים, מעידים שהליכוד דווקא מסתגר ותוך הבייס - ולא מצליח לקרוץ למצביעים המתלבטים. באופוזיציה ברדוגו, פטר ושר המשפטים הנוכחי יריב לוין יוכלו לריב עד אין קץ על תיק המשפטים.