בנט ואיזנקוט מפספסים - ועלולים לשלם ביוקר

ותיקי הקוראים ודאי יזכרו שעד לא מזמן ימי הגשת הרשימות לכנסת היו מאורע יצרי ופוליטי של חיבורים, חיסורים ודילים שלא כובדו עד לרגע האחרון. אבל איכשהו השבוע הזה עומד דווקא בסימן השקות נוצצות, משל מפלגות היו מוצר מדף חדש בסאפורה (גשו לנערה הקרובה, היא תסביר).

במקום מריבות על המקום החמישי במסדרון צר בכנסת - אירועי יוקרה בתל אביב. במקום העברת מסרים דרך התקשורת ביחס למיקום שאתה רוצה - חתימה על הסכמים במגדלי יוקרה מבעוד מועד. ואפשר לשים בצד את ההליך החריג המכונה פריימריז בליכוד ובדמוקרטים וקצת בציונות הדתית.

זה לא רק ה"השקה" אלא גם המועמדים. ברשימות של בנט וגם של איזנקוט המועמדים מגיעים ברובם המוחלט משדרות הפקידות הגבוהה, חברים שעם הרזומה שלהם יעשו טוב לכנסת ומעמדה אך נראה שכולם מתכוננים לתפקיד שר.

אף אחד לא רוצה להיות גפני

קשה לדמיין את קרן טרנר ואת שאול מרידור מתחננים על שיבוץ בוועדת כספים. או חורשים את הכנסת בלילות ללא שינה. המנכ"לים הגיעו לכנסת כתחנת מעבר קצרה בדרך לממשלה. אף אחד לא רוצה להיות גפני.

כמשל. משה דוידוביץ יו"ר ישובי קו העימות ביקש מראש להתמיין לתפקיד שר אצל איזנקוט ולכן קיבל את המיקום הלא ריאלי - 40. שיראל חוגג הסביר למה הוא רוצה לתקן את המדינה אבל לא רוצה כיסא. במליאה כמובן. אפשר להתנחם ביונתן שלו אצל בנט שאפשר לשער שבגיל 24 אינו מעוניין במשרד הביטחון.

נראה שהתרחיש היחיד שמתכוננים אליו כשמביאים אנשי ביצוע ברמה גבוהה כל כך הוא הקמת ממשלה. אין אף אחד שמתכונן לאופוזיציה במפלגות האופוזיציה.

למעט החברים של יש עתיד מחד ואנשי כחול לבן שעברו לאיזנקוט - אין מי שמבין את המשמעות של להיות חבר כנסת. או רוצה בכך. אפשר לנחש שמי שבאו להיות שרים, בתרחיש אופוזיציוני, יפנו את מקומם לבאים אחריהם ברשימה. כך ייצא שגם אם באמצעות החוק הנורבגי בממשלה או בהתפטרות בכיריהם - ייכנסו לכנסת מי שנורא רצו להיות בה לכתחילה - החברים בעשיריה השלישית.

רק נזכיר את השיעור שבנט מסרב ללמוד כך נראה ואיזנקוט עוד לא למד - שלטון יציב בממשלה מחזיקים מהכנסת באמצעות מי שמכיר כל תרגיל וכל סעיף בתקנון הכנסת המייגע. אנשים כמו זאב אלקין, משה גפני או ולדימיר בליאק שיודעים שהשלטון נקנה בשעות הקטנות של ההצבעות ולא בכסאות הנוחים סביב שולחן הממשלה.

בנט מתחרט על לפיד

ועוד התייחסות לרשימת ביחד - מאחורי הקלעים אומרים גורמים במפלגה - בנט הצטער לאורך הדרך על החיבור עם לפיד. ההחלטה האחרונה שהוביל להתנתק מאותיות "פה" של יש עתיד הם המסמר האחרון בתצוגת התכלית הזו.

בנט שלח את אנשי ביחד לשריין את האות ב של המפד"ל, המפלגה עם השפם, למרות שברשימה שהציג הוא הדתי היחיד ואנשי ארץ ישראל השלמה אין בה ולו אחד. בתודעה שלו בנט עוד מייצג את הימין הדתי כנראה, חבל שבנבחרת שהציג אין לכך סימן.

אם כבר גם בנט וגם ליברמן הציגו רשימות יש עתיד מובהקות. לפיד היה חותם על כל ליהוק שהציגו ביממה האחרונה בשמחה, רק המנדטים חסרים לו. בהיעדרם, הצליח לשריין רק את ליבת אנשי יש עתיד מהכנסת האחרונה ולהוסיף עליהם את נועם תיבון בשל ההבטחה שניתנה לו מבעוד מועד.

שווה לשים לב בתוך אירועי היממה לשני מרואיינים לפודקאסט שלנו "משחק הכיסאות", האחד אליסף פרץ שהשתבץ במקום ה-20 אצל איזנקוט והשניה טליה לנקרי - מקום שלישי ברשימת ישראל ביתנו.

הם התראיינו טרום השיבוצים ומשמעת קמפיין, ולכן האותנטיות של דבריהם היא שתעמוד למבחן בעוד 50 ימים כאשר תתחיל מלאכת הרכבת הממשלה. גם פרץ וגם לנקרי שללו באופן מוחלט תרחיש של ממשלה שנשענת על המפלגות הערביות, גם מבחוץ. לעומת דברי איזנקוט שגם אותם הבאנו כאן לפיה יש אפשרות להקמת ממשלת מיעוט של 52 או 58 חברי כנסת. האם הנסיבות ישתנו עד אז נוסח בנט, יחזירו את המנדט לבוחר נוסח אלון דוידי או ישבו באופוזיציה נוסח עמיחי שקלי? נמתין.

ומה בימין? נתניהו דוחה את הצגת הרשימה לכנסת בהיעדר שיריונים שאפשר לחגוג אותם לרגע האחרון. נראה שגם בימין אין קופצים למערכת הפוליטית "הרגילה", זו שמבטיחה לך רק מקום בכנסת ולא תפקיד שר.

נתניהו עמל רבות כדי לשכנע מאחורי הקלעים אבל רשימת הסירובים ארוכה. נשענת בחלקה על דוגמאות רלוונטיות מהעבר הקרוב שבו בבוקר נתניהו מבטיח תמיכה במועמדת בפריימריז (ד"ר רות קבסה אברמסון) וכשעה אחר כך מושך אותה. לא הרבה ייצאו להרפתקה הפוליטית רוויית המחירים עם הבטחות כתובות על הקרח.

וינטר לבד, עד הסוף? בזמן שיועז הנדל עבד עד לשעות הקטנות של הלילה כדי להוסיף דמויות משמעותיות לרשימה המאוחדת עם זליכה והחתים את ד"ר עינת וילף, סגר וינטר את הגולל על חיבור אפשרי עם המפלגה החרדית החדשה על ידי הצעות למיקומים לא רלוונטיים. רמת הביטחון העצמי שהציגו בבואם לקחת את האות "ך" לקלפי אחרי ש-ב נתפסה על ידי בנט, גורמת לחששות גוברים בגוש הימין ואצל נתניהו בפרט.

אלא מה, וינטר היחיד שאוסף בוחרים שלא מעוניינים להצביע למפלגות הקיימות בימין ויכול להיות האצבע ה-61 של הממשלה הבאה. ההימור הזה יכול להתקיים עד לקו הסיום או להבחן בסקרים ולפרוש אם לא תהיה התכנות ממשית לקבלת אמון הבוחרים.

כדי להבין כמה כאלה הוא צריך - דמיינו את העיר אשקלון. כל בעלי זכות הבחירה שם צריכים להצביע "ך". קל זה לא יהיה. גם לא לחיבור של הנדל וזליכה וגם לא לחלופה האחרונה שנותרה בגוש האחדות: בני גנץ.